גבורות שמונים קמב

תנאי ולשון תנאי הנזכר במקומות הנ"ל באות הקדום הוא לאו דווקא רק הכוונה שעובד במחשבה לאכול מבשרו למחר כו' מ"מ ג"כ נראה דבעינן רצון העובד שיהי' כך או שהי' סבור בטעות שיהי' כך וג"כ נראה דאם יפגל בפה ויאמר הריני זורק לאכול מבשרו למחר אזי אפי' אם בלבו לא איכפת לי' בין יתאכל למחר או לא מ"מ דברים שבלב אינם דברים ואזלי' רק בתר דיבורו ונחשבת העבודה שנעשית על דעת כך להיות הבשר נאכל למחר וכאשר העבודה נעשית על דעת כך אז התורה אומרת דהוי פיגול ואם לא הי' הפיגול בפה רק בלב אז הוי הפיגול רק ע"י שהי' סבור בטעות שיתאכל למחר או שרצה כך בזדון לאכול הבשר למחר ואף שידע שהקרבן מתפגל ע"י רצונו זה מ"מ לא איכפת לי' בהא ורוצה לאכול בשר הפיגול למחר ובכל פנים רצונו כך באמת לאכול הבשר למחר ועובד איפוא על דעת כך ואזי הרי התורה אומרת דאם העבודה על דעת כך נעשה פיגול על ידו ולכן שפיר הוי פיגול משא"כ הסוטה הרי אין טועה לחשוב שיתאכלו השירים למחר וגם אין רצונה כלל שיתאכלו השירים למחר דרק אילו היתה המנחה נפסלת ע"י אכילת השירים למחר אז הי' שייך לומר שרצונה שיתאכלו למחר כדי שתיפסל המנחה ולא תובדק אבל אחרי שהאכילה עצמה למחר אינה מעלה ואינה מורדת כלל בכשרות ופסול המנחה ורק הרצון לאכול למחר של העובד או הבעלים הוא שפוסל דהרצון ההוא מפגל את המנחה א"כ ממילא הרי אין לך לומר שהיא רוצה שתהי' האכילה למחר כדי שתיפסל המנחה רק יש לך לומר שהיא רוצה ומבקשת להיות לה רצון על אכילה למחר כדי שתיפסל ע"י הרצון ההוא כיון דמבוקשה רק הפסול והאכילה הרי אין פוסלת באמת רק הרצון א"כ הרי אין לחוש רק היותה מבקשת הרצון לא היותה מבקשת האכילה ובקשתה הרצון הרי באמת אין לחוש עליו כלל כי הרצון איננה בידה

ואין לנו לומר שעבור שהיא יודעת שא"א לה לפסול את המנחה רק ע"י שתרצה באמת בלבה באכילת השירים למחר לכן היא רוצה באמת בלבה בזה כדי שתיפסל המנחה דזה אינו דדבר זה איננו ביד האדם וסוף סוף אין רצונה באכילת השירים למחר ולא איכפת לה האכילה כלל רק בפסול המנחה היא שרוצה ואין בידה רק מחשבת התיבות שתחשב התיבות „לאכול משירי' למחר“ ומחשבת התיבות גרידא וודאי איננו דבר של כלום והיא מחשבה של הבאי גרידא ואין שום סברא כלל שדבר זה יפסול הקרבן היינו מחשבת תיבות אלו ורק העבודה על דעת כך שתהי' האכילה למחר שהתנה בדיבור על כך או שהי' סבור בטעות שיהי' כך או שרצה באמת לעשות כך דבר זה הוא המפגל אבל לא מה שמחשב במוחו התיבות „אני עובד על דעת לאכול משירי' למחר“ ואין דעתו כלל על כך לאכול למחר וכן הסוטה שמחשבת גרידא תיבות כאלו עבור שסבורה שהתירה תפסול המנחה ע"י חשבה תיבות אלו אבל אין דעתה כלל על עצם האכילה למחר ולא איכפת לה בה כלל אין שום סברא ואין השכל הולמו כלל שמחשבת תיבות כאילו גרידא תפסול את הקרבן

והנה אם כי דברים האלה פשוטים הם בעיני מסברא מאוד עד שלמותר בעיני להביא ראי' על זה עכ"ז ליתרון בעלמא הנני להביא גמ' גיטין (דף ל"ד ע"א) דס"ל לאביי דגילוי דעתא בביטול הגט לאו מילתא הוא ורבא ס"ל דמילתא הוא ואיתא שם וז"ל הגמ' ואמר אביי מנא אמינא לה דההוא דאמר להו אי לא אתינא עד תלתין יומין ליהוי גיטא אתא ופסקי' מברא אמר להו חזו דאתאי חזו דאתאי ואמר שמואל לא שמי' מתיא ורבא אטו התם לבטולי גיטא קא בעי לקיומי תנאי' קא בעי והא לא איקיים תנאי' עכ"ל הגמ'

הנה דסברת אביי דמה שאמר חזו דאתאי הוי זה גילוי דעת בביטול הגט ואף דכוונתו הרי הי' רק לקיים התנאי מ"מ לא אזלינן בתר עצם הכוונה רק בתר התכלית המבוקש בכוונה דכיון דכוונתו לקיים התנאי