גבורות שמונים קמא

דמי (והוי לי' כמחשב בעבודה, רש"י) או לא תיקו ומבואר גם בזה סברא זאת דגם בהכשר העבודה שייך מחשבת פיגול וע"כ ה"נ רצון הבעלים דג"כ א"א לעבודה בלתו כיון דאין קרב בלי רצונו ונמצא רצונו הכשר העבודה ולכן מהני שפיר מחשבה גם ברצונו וכי היכא דמגביה הכלי יכול לחשב בהגבהתו מפאת היות ההגבהה הכשר העבודה ואם מגביה ע"מ לאכול חוץ לזמנו כו' הוי פיגול ה"נ הרוצה בעבודה יכול לחשב ברצונו מפאת היות הרצון הכשר העבודה ושפיר אם רוצה בעבודה ע"מ לאכול חוץ לזמנו כו' שפיר הוי פיגול ג"כ וכמובן

עב) עי"ל לפי הנ"ל דפיגול הוא תנאי בעבודה דעושה את העבודה ע"מ לאכול חוץ לזמנו וע"כ נראה דאין כאן חשש כלל שמא הסוטה טמאה ותחשב במחשבתה ע"מ לאכול חוץ לזמנו כדי שתיפסל המנחה ולא תובדק דנראה דכל כה"ג אין כאן פיגול כלל דכיון דענין הפיגול הוא תנאי בעבודה שמתנה שעובד ע"מ לאכול חוץ לזמנו ואם לאו יוחשב כאילו לא עבד ולא תוכשר העבודה דעל כרחך זה ענין התנאי וע"ז אמרה תורה דכאשר יש תנאי זה בעבודה אז הקרבן מתפגל על ידו וא"כ עכ"פ הרי צריך שיהי' שם תנאי זה וענין תנאי הא ליתא רק אם כשמפגל הכהן בדיבור ואומר הריני זורק ע"מ לאכול מבשרו למחר וכדומה דאז אפי' אם בלבי' לא איכפת לי' בין אם יתאכל מבשרו למחר או לא מ"מ סוף סוף הרי הי' כאן תנאי זה דדברים שבלב אינם דברים וכיון דבדיבור פה הי' תנאי זה הרי נעשית העבודה איפוא על תנאי זה וה"ו כמקדש אשה ע"מ שיתן לה מאתים זוז דאפי' אמרה בלבי היתה להתקדש לו אפי' לא יתן לא מהני דהויין להו דברים שבלב ואינם דברים והוו הקידושין רק על תנאי זה אף דבלב לא איכפת לה בין יתן ובין לא יתן ואם אין התנאי מתקיים לא הוי קידושין כמבואר במשנה קידושין (דף מ"ט ע"ב) וה"נ אף אם בלבו לא איכפת לי' בין יתאכל הבשר למחר או לא מ"מ כיון שבפיו התנה הרי כאן תנאי והרי נעשית העבודה איפוא על תנאי של אכילת מחר ובזה הרי התורה אומרת דכאשר נעשית העבודה על תנאי זה נעשה הקרבן פיגול על ידו וכן אם לא יפגל הכהן בדיבורו רק במחשבתו לסברא דמהני פיגול בלב ג"כ שייך הפיגול אם הכהן ירצה באמת בלבו באכילת הבשר למחר ויתנה באמת בלבו בכך היינו שכך יהי' כוונת לבו ורצונו באמת שחפץ בעבודתו רק ע"מ לאכול הבשר למחר ואם לאו לא ניחא לי' באמת בעבודה שתתייחס לו ואז ג"כ הרי הי' שם תנאי בלב וג"כ הוי איפוא פיגול משא"כ הסוטה [אפי' נאמר דהך דבעלים מפגלין מטעמא דקרוין מקריב מקרא דוהקריב המקריב היינו דההקרבה דעבודות מתייחסת גם לבעלים ויכולים גם הבעלים להתנות תנאי הפיגול על עבודת הכהן כיון דמתייחסת העבודה גם לו] אם תחשב בקמיצה לדמיון שהקמיצה היא ע"מ לאכול משירי' למחר הרי באמת לא איכפת לה בלבה כלל אם יתאכלו שירי' למחר או לא דרק אילו היתה המנחה נפסלת ע"י אכילת השירים למחר אז היתה חפיצה בהאכילה למחר כדי שתופסל המנחה ולא תובדק משא"כ אחרי שהאכילה למחר אינה פוסלת המנחה כלל א"כ הא לא איכפת לה בזה כלל דהא לא איכפת לסוטה רק פסול המנחה ועבור הפסול היא חושבת במוחה תיבות אילו „לאכול משירי' למחר“ כדי שתופסל המנחה ע"י תיבות אלו שחישבה במוחה ולא תובדק וא"כ זה הרי איננו רק מחשבת המוח אבל לא תנאי הלב ואין שום סברא כלל שתופסל המנחה עי"כ אחרי שלא התנית כלל בלבה על אכילת מחר ולא איכפת לה בי' כלל ורק פסול המנחה היא שרוצה בלבה ועבור זה חישבה תיבות אלו במוחה כדי שתופסל כרצונה אבל הרצון הרי הוא רק על הפסול לא על האכילת מחר כלל וא"כ הרי אין כאן פיגול כלל מצדה ולא פיגלה כלל וכלל לפי האמת ודו"ק היטב מאוד כי הדברים עמוקים בס"ד

והנה אפי' אם נאמר דאין הפיגול ענין