גבורות שמונים יג

וכמובן ועי"ל דכיון דאינה אומרת איני שותה והיא מתרצה בכל מעשי הבדיקה שהקרבת המנחה מכללם וגם היא מניפה את המנחה ע"כ ה"ל כאומרת בהדיא שהיא זוכה בהמנחה וע"כ אף אם בלבה אין רצונה לזכות ה"ל דברים שבלב ואינם דברים והרי היא שלה שפיר וה"נ לענין פיגול אם הבעל יאמר לה שהוא מקנה לה המנחה לכל דבר חוץ מלענין פיגול או דהסתמיות הוא כך והוי כמפרש וכנ"ל א"כ ה"ל כאומרת להדיא שהיא זוכה במנחה בשיור זה דאם אין רצונה בזה היה לה לומר בפירוש שאינה רוצה לזכות בהמנחה רק אם תהי' שלה לגמרי גם לענין פיגול וע"כ כל שאין אומרת כן הרי היא זוכה בו בשיור זה ואף אם בלבה לא ניחא לה ה"ל דברים שבלב ואינם דברים וכנ"ל ושפיר המנחה שלה לכל דבר מלבד לענין פיגול]

יח) עי"ל דנהי דבעלים מפגלין מפאת דקרינהו קרא מקריב מ"מ ודאי דחשיב הכהן טפי מקריב מן הבעלים כיון שהוא עושה מעשה ההקרבה בפועל וע"כ י"ל דהא דבעלים מפגלין היינו רק אם הכהן מקריב בסתם אבל אם הכהן מחשב בפירוש בשעת העבודות לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר בזמנו ובמקומו או מחשבת הכהן העושה מעשה ההקרבה בפועל אלימא טפי ומבטלת מחשבת הבעלים המחשבין מחשבת חוץ לזמנו או חוץ למקומו וא"כ הרי הי' הכהן המקריב יכול לכוון בפירוש כן במנחת סוטה ושוב לא היה ביכולתה לפגל

ויש לכוין זה בדברי רש"י זבחים (דף מ"ז ע"א) שם שכ' וז"ל שמעתי שהבעלים מפגלין בעבודת הכהן אם קיבל הכהן בשתיקה וחישבו הבעלים עלי' על פיגול הוי פיגול עכ"ל והנה כוונת רש"י בפשיטות במ"ש אם קיבל הכהן בשתיקה הוא לאפוקי מהיכא דחישב גם הכהן מחשבת פיגול וכמובן ואולם הוא דיבור יתר לכאורה דפשוט דבשתיקת כהן איירי דאם פיגל גם הכהן א"כ הא ה"ל פיגול לכ"ע מפאת מחשבת הכהו ומה לי לפיגול דבעלים ואולם להנ"ל י"ל דכוונת רש"י ז"ל הוא כדברינו לומר דרק בשתק הכהן הוא דמהני מחשבת הבעלים לאפוקי אם חישב הכהן בפירוש לאכול כו' ולהקטיר כו' בזמנו ובמקומו אז לא מהני מחשבת חוץ לזמנו ומקומו דבעלים וכנ"ל וכיוון רש"י באמת בקוצר דבריו לתרץ קושי' הנ"ל מסוטה

יט) עי"ל דהילפותא מקרא דוהקריב המקריב הוא רק דכיון דחזינן דקרי קרא לבעלים מקריב והם אינם עושים מעשה ההקרבה כלל וע"כ צ"ל הכוונה דהכהן המקריב הוא שליח הבעלים ומש"ה קרויין הבעלים מקריב כיון שמקריבים ע"י שלוחן ואי דמי איכא מידי דאנן לא מצינן למיעבד כו' ז"א דהא גזה"כ היא ועי"ל בפשיטות דלית לי' לראב"י סברא דמי איכא מידי כו' וכסוגי' דנדרים (דף ל"ה ע"ב) ע' תוס' קידושין (דף כ"ג ע"ב) ד"ה דאמר דכתבו בתירוצם הראשון דסוגיא דנדרים הנ"ל לא בעי למיפשט רק ממשנה כו' וקשה דאכתי ה"ל למיפשט מן הסברא עצמה דמי איכא מידי כו' ואילו היתה הסברא ברורה לסוגיא ההיא הא לא שייך למיבעי כלל דכל מנין איבעי' הרי הוא רק שהסברא מסופקת לב' הצדדין וא"כ ע"כ דלא ברירא הסברא לסוגיא והיא מסופקת בה וא"כ הא שפיר י"ל גם בדעת ראב"י כן דלית לי' סברא דמי איכא מידי כו' וכמובן וז"פ] וע"כ כיון דנלמד מקרא דהכהן המקריב הוא שליח הבעלים לכן ממילא מהני גם מחשבת פיגול של הבעלים דכיון דהכהן שליח הבעלים לכן סתם עשייתו הוא על דעת הבעלים והוי מחשבת הבעלים כאילו חישב הכהן עצמו וראי' לסברא זאת ממ"ש התוס' ישינים יומא (דף מ"ט ע"ב) ד"ה שחט ומת דאפי' למ"ד שחט ומת אין אחר נכנס בדמו משום דכתיב בפר ולא בדמו של פר מכל מקום היינו רק בשחט ומת אבל בנטמא שפיר אחר נכנס בדמו דכיון דהראשון חי והקרבן שלו אין האחר אלא שלוחו של ראשון ופר עצמו קרינן בי' עכ"ל

וקשה לכאורה ע"ז מש"ס מנחות (דף