גבורות שמונים קלט

היא טמאה ואין רצונה בהקרבה מה שאינו בכל הקרבנות דבעינן בהו רצון הבעלים בהקרבה וכך היא ענין המנחת סוטה שהיא קריבה בלי רצונה אם היא טמאה ובודקתה על טומאתה וא"כ עכ"פ כיון דאין לה רצון בהקרבה שוב הרי אינה חשובה מקריב כלל ואין יכולה לפגל כלל וז"פ

[ועד"ז י"ל עוד בפשיטות טפי דכיון דאתה חושש שתערים ותחשב מחשבת פיגול כדי לפסול את המנחה א"כ אחרי שרצונה לפוסלה הרי וודאי אינה חפיצה בהקרבתה ואילו הי' אירע פסול שלא תוקרב כגון שפיכת הדם וכיוצא הי' ניחא לה ג"כ וא"כ כיון דאין רצונה בהקרבה שוב לא קרוי' מקריב ואינה יכולה לפגל וה"ה בכל הקרבנות דבעלים מפגלין אם יחשבו מחשבת פיגול בכוונה כדי שיופסל הקרבן א"כ הרי אינם רוצים בהקרבתו וודאי ושוב לא הוו מקריב ואינם יכולים לפגל ולא שייך הך דבעלים מפגלין רק בשוגג ואינו יודע שהקרבן נפסל עי"כ או אפי' ביודע ורק שאין המכוון שלו הפסול רק רוצה שתוקרב ורוצה לפגל אם יהי' במציאות רצון כזה אבל הסוטה שהמכוון שלה רק הפסול לבד כדי שלא תובדק א"כ הרי אינה רוצה בהקרבתה ותו לא קרוי' מקריב ואין בפיגולה כלום וז"פ]

עא) עי"ל עד"ז דהא זה מבואר בכמה דוכתי דמחשבת פיגול עניינו תנאי בעבודה היינו שהכהן מחשב תנאי בעבודתו שהוא עובד על מנת לשפוך שירים למחר או להקטיר אימורין למחר כו' ע' זבחים (דף י"ג ע"ב) הריני מקבל דמו על מנת לשפוך שירים למחר כו' הריני זורק על מנת לשפוך שירים למחר כו' ובמנחות (דף י"ד ע"א) הריני שוחט ע"מ להזות מדמו למחר כו' הריני מזה ע"מ להקטיר אימורין למחר כו' הריני שוחט ע"מ לשפוך שירים למחר כו' ובזבחים (דף ל"ה ע"ב) שחטו ע"מ להניח אה דמו או אימוריו למחר כו' ושם (דף י' ע"א) שחטו ע"מ לזרוק דמו חוץ לזמנו כו' וכ"ה במקומות רבות מאוד ואם כי קשה להבין ענין התנאי הזה שהרי הכהן רק עושה מעשה עבודה ולא שייך שיתנה שהוא עושה רק ע"מ כך ואם לאו אינו עושה דהא סוף סוף הו עושה ומה שייך תנאי ובשחיטה דבעי כוונת זביחה י"ל דהתנאי הוא בכוונתו שהוא מכוון לזביחה ע"מ לזרוק דמו למחר ואם לאו אי לו כוונת זביחה והוא רק חתיכה בעלמא וכן בקבלת דם בכלי למ"ד כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת שייך ג"כ ל תנאי שמתנה שדעתו שיקדש הכלי רק ע"מ שתהי' הזריקה למחר ואם לאו אין דעתו שיוקדש הכלי ואולם למ"ד דכלי שרת מקדשין שלא מדעת ק' ובהולכה הא ק' לכ"ע דההולכה הוא רק מעשה גרידא ומה שייך תנאי שאם לאו אינו מוליך הרי סוף סוף הוא מוליך וכן בזריקה ק' ג"כ דהמזבח הא מקדש גם בלי כוונתו דכל שפסולו בקודש המזבח מקבלו. ואולם באמת מצינו תנאי גם במעשה גרידא והוא בפאה פ"ו מי"א אם אמר הריני קוצר ע"מ מה שאני שוכח אני אטול יש לו שכחה וכתבו שם הרמב"ם והר"ש הטעם משום דהוי מתנה עמש"ב ומשמע דלולי זה הי' התנאי מועיל ואף שהתנאי הוא רק במעשה גרידא ואם דגם שם הדבר ק באמת דמה שייך תנאי הריני קוצר ע"מ כו' דמשמע דבאם לאו אינו קוצר הרי סוף סוף הוא קוצר ומ"מ אחרי שמצינו זה א"כ יתכן שפיר להיות גם תנאי בעבודות שעובד רק ע"מ כך ובעבודות שייך יותר ענין התנאי דמתנה דבאם לאו יהי נחשב כאילו לא עשה רק נעשה מאיליו דאז הי' פסול דגם בהולכה בעי' מעשה כהן עכ"פ אף דלא בעינן כוונתו והוי ענין התנאי שלו דמה שהו עושה הוא עושה רק ע"מ כך ובאם לאו אין רצונו שתתייחס המעשה לו ויהי' נחשב כאילו לא עשה רק נעשה מאיליו ואם דגם זה ק' להבין איך יכול להתנות גם בזה הא סוף הוא עושה ואיך יוכל להתנות דבאם לאו יהי' נחשב כנעשה מאיליו מ"מ יש בזה קצת הבנה כיון דבכוונה הא שייך תנאי שהכוונה הוא ע"מ כך וכנ"ל: