גבורות שמונים קלד

הטומאה על ידה איסור זה וא"כ ה"נ דכוותה הואיל ולולי מחשבתה היתה המחיקה היתר וע"י מחשבתה נעשית איסור לאו דלא תעשון לכן ה"ל מחשבתה גופה עבירת לאו דלא תעשון ואין זה גרם רק עבירת גוף הלאו וכנ"ל ודו"ק היטב מאוד

וע"ע נדרים (דף נ"ז ע"ב) במשנה דאומר לאשתו קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג אזי אם נהנית ממנו לפני הפסח היא לאחר הפסח בבל יחל מלילך ומשמע שטחיות לשו המשנה לאחר הפסח בבל יחל דההליכה היא עצמה עבירת בל יחל ואף דלא הי' הנדר על ההליכה רק על ההנאה מ"מ כיון דההנאה כבר נעשית בהיתר ועתה ע"י ההליכה היא נעשית איסור בל יחל לכן ה"ל ההליכה גופה עבירת בל יחל וכ"ה עוד כזה בהך דמכות סוגי' דביטלו ולא ביטלו לגירסת הרי"ף דלמ"ד ביטלו כו' הואיל ותלתה התורה עבירת הלאו בביטול העשה אזי אם מתרין בו בשעת ביטול העשה לקי והטעם ג"כ כנ"ל דכיון דהעבירה תלוי' בביטול העשה ה"ל ביטול העשה גוף עבירת הלאו ושייך התראה על ביטול העשה ואולם בהך דשבועות (דף כ"ח ע"א) שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו משמע דאי אכלי' לאיסורי' והדר אכלי' לתנאי והתרו בו בשעת אכילת התנאי לא לקי וכבר עמדו שם הראשונים במכות בזה

ואולם באמת מענין ההתראה אין ראי' כ"כ וכמובן ופשוט דגם באומר שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו ואכלי' לאיסורי' והדר אכלי' לתנאי לא חשיבא אכילת התנאי גרם איסור רק איסור ממש כיון דהככר הראשון כבר אכלו ועתה ע"י אכילת התנאי נעשית אכילתו הראשונה איסור בהכרח וע"כ הוי אכילת התנאי איסור גמור כיון דנעשה בוודאי איסור על ידו בהכרח וא"כ ה"נ לפי מאי דקיי"ל דמשקה ואח"כ מקריב א"כ כיון דמחיקת השם כבר נעשה לפני ההקרבה והי' בהיתר ועתה על ידי מחשבתה שבשעת הקרבה היא עושאתו איסור למפרע אם כן וודאי דיש במחשבתה איסור מחיקת שם וזה פשוט

וע"ע תוס' זבחים (דף ק"ח ע"ב) ד"ה שוגג דכתבו אדרשא דההוא דכתיב בשוחט בחוץ למעוטי שוגג כו' וז"ל ותימא ל"ל קרא למיפטרי' מכרת כשהוא שוגג פשיטא בר קרבן הוא י"ל סד"א אי לא מייתי קרבן ליהוי בכרת דהא לאחר הבאת הקרבן דווקא כתיב ונסלח לו עכ"ל והנה וודאי אין כוונתם דה"א דיתחייב כרת על גוף השוגג דזה וודאי אין סברא שיתחייב כרת על אשר לא עשהו בזדון ובמעל רק בשגגה ורק כוונתם נראה דכיון דבידו לתקן עתה חטא השוגג שעבר ע"י הבאת החטאת ואינו מתקנו להמנע הבאתו החטאת עתה הרי הוא בזדון לכן הוא עושה עתה בהמנע הבאתו החטאת מחטא שוגג שלו מזיד ומתחייב שפיר כרת וא"כ ק"ו הדברים דמה אם שם שכבר היתה המעשה בשעתה איסור אלא דהי' איסור בשוגג וע"י שהוא עושהו עתה ע"י העדר הבאתו החטאת מזיד הוא מתחייב כ"ש כאן שהיתה המחיקה בשעתה היתר לגמרי וכל איסורו נעשה עתה ע"י מחשבתה שעושאתו איסור למפרע ע"י מחשבתה אם כן לכ"ש דמתחייבת על מחשבתה משום מחיקת שם וכמובן

[וי"ל עוד כוונת התוס' זבחים הנ"ל דכיון דאפשר לו לאתשולי על הקדישו ותתוקן עבירת השחיטה בחוץ למפרע ואינו נשאל לכן הוא מתחייב כרת ורק דאם מביא החטאת והחטאת מכפרת על החטא לגמרי והוי כאילו לא שחט כלל בחוץ אין חייב לאיתשולי כלל משא"כ כ"ז שאין מביא החטאת דהיתה השחיטה איסור אלא דהוא איסור שוגג ע"כ הרי הוא חייב לתקן עבירת השוגג עכ"פ במה שאפשר לו וכיון דיכול לתקנו על ידי השאלה לכן ע"י המנע השאלה בזדון הוא עושה מן השוגג מזיד ומתחייב כרת [וע' ב"ק (דף מ"ח ע"א) כיון דאית לי' למלויי' ולא קא מליי' כמאן דכרי' דמי] וגם לפי הבנה זאת יש ק"ו הנ"ל משם לכאן וכמובן]

וע"ע ירושלמי כלאים פ"ז ה"ג דמייתי