גבורות שמונים קלג

כלל דאיננה בעלים במנחה רק כ"ז שהמנחה כשירה אבל בהיותה פסולה המנחה של בעל לבד ולא שלה כלל וא"כ הפיגול עצמו הרי הותר ענין הבעלים שרק בכחו היא באה נפגל ולכן שפיר אין פיגולה פיגול וז"פ ונכון בס"ד

סז) עי"ל לפמ"ש כבר באות מ"ט דבאמת הי' ראוי שלא תועיל שום מחשבה בקדשים לפסול ולפגל כיון דהמחשבה אסורה בלאו דלא יחשב ואין לעבירה לפעול דבר דכ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ ואך הרי גזה"כ הוא וע"כ עכ"פ ראוי לומר דה"מ כאשר אין במחשבה רק לאו דלא יחשב לבד שהוא בכל קדשים משא"כ כאשר יהי' שם עוד איסור אחר במחשבה שוב שפיר הדרינן לכללין דכ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ ואין המחשבה מועלת כלל לפעול פסול בקרבן וכדברי הרמב"ם לענין שלד"ע במעילה ובלבד שלא יתערב עמו איסור אחר וכנודע וע"כ נראה דאם תחשב הסוטה מחשבת פיגול כדי לפסול את המנחה ולא תובדק הנה היא עוברת בזה על לאו דמחיקת שם הנלמד מלא תעשון כן לד' אלקיכם וזה דכיון דנמחק השם בבדיקת הסוטה ואך דכך הגזה"כ לעשות לצורך בירור ובדיקת הסוטה והתירה תורה מחיקת השם עבור הצורך הזה ולכן ממילא אם הסוטה מבטלת ענין הבירור ע"י מחשבת פיגולה ונשאר מחיקת השם הנעשה בחנם בלי צורך המתירו לכן הנה היא עוברת בזה על לאו דמחיקת השם ואין וה גרם מחיקת שם דשרי מה"ת רק הוא מחיקת שם ממש דכך ל מוחק את השם באיסור וכך לי מבטל הצורך אשר התיר את מחיקתו ונשארת המחיקה איסור והויא לה הסוטה במחשבת פיגולה מוחקת את השם ממש כיון שע"י המחשבה נעשית המחיקה הנעשה בהיתר איסור על ידי שנתבטל הצורך המתירו ודו"ק היטב מאוד

[ועיין תוס' נזיר (דף י"ו ע"א) ד"ה אילימא דכתבו דהעומד בביה"ק ונודר בנזירות חשיב לאו שיש בו מעשה ולקי דאע"ג דגוף העמידה שם והעדר היציאה מה שאינו יוצא משם אחרי נזרו הא אין בו מעשה מ"מ קבלת הנזירות הא הוי מעשה ויש שם ט"ס בדבריהם במה שכתוב שם וז"ל ולא הוי כלשאב"מ במה שמקבל נזירות דלאו שיש בו מעשה הוא במה שאינו יוצא משם כשנודר בנזיר עכ"ל והוא טעות דמוכח וצריך להפוך הדברים וכך צ"ל ולא הוי כלשאב"מ במה שאינו יוצא משם כשנודר בנזיר דלאו שיש בו מעשה הוא במה שמקבל נזירות' והכוונה דקבלת הנזירות חשיב מעשה כיון דנעשה נזיר ע"י הקבלה וכהך דמימר דחשיב מעשה הואיל ובדיבורי' איתעביד מעשה שחל הקדש על ידו וה"נ הא חלה עלי' נזירות וכיון דיש חלות ע"י הדיבור מיחשיב מעשה (ומה גם לגמ' נזיר (דף ט' ע"א) דנזירות כהקדש חשוב ומש"ה לב"ש דאין שאלה בהקדש ה"ה דאין שאלה בנזירות א"כ הא הוי כמימר ממש דבדיבורי' איתעביד מעשה שנעשה מחולין קדשים וה"נ הרי נתקדש גופו של נזיר וכמובן] וכבר הארכתי בזה במ"א בתוס' נזיר הנ"ל

וא"כ לפי"ז הא עדיין יוקשה בדברי התוס' דמה בכך דקבלת הנזירות מיחשיב מעשה ואכתי מדוע לקי עבור זה הלא המעשה של קבלת הנזירות איננה מוזהרת בלאו רק הטומאה היא המוזהרת בלאו והטומאה הרי איננה מעשה דמאיליו הוא מתטמא ע"י עמידתו שם וע"י בלתי יצאו משם וכנ"ל ואם כן אכתי אמאי לקי הלא המלקות בא אך על עבירת הלאו ועבירת הלאו הא אין בה מעשה

וע"כ צ"ל טעם התוס' דכיון דלולי קבלת הנזירות היתה הטומאה שהוא מתטמא היתר וע"י קבלת הנזירות היא נעשית איסור להו דלא יטמא לכן ה"ל הקבלת נזירות עצמה עבירת לאו דלא יטמא כיון דעל ידה נעשית הטומאה עבירת לאו זה מה שבלתה היתה היתר וע"כ כיון דקבלת הנזירות הוא מעשה שפיר חשוב שעובר במעשה אלאו דלא יטמא דקבלת הנזירות גופה הואי לה עבירת איסור לא יטמא הואיל ונעשית