גבורות שמונים קלב

הקרבן חוזר ונכשר עוד אחרי שאין לו עוד קדושה המבוקשת וע"כ זהו כוונת הגמ' כאן דכיון דחטאת קרי' רחמנא גם בעוד שהלבונה בתוכה א"כ גלי קרא בזה דלא פקע לי' קדושתה גם בהיות הלבונה בתוכה דאל"כ לא הי' ראוי לה להקרא חטאת וע"כ כיון דלא נפקעה הקדושה גם בשעת הפסול לכן שפיר בהסתלק הפסול שפיר הקרבן כשר ואין כאן דיחוי ודו"ק הוטב מאוד

וא"כ הרי מבואר בזה דלולי הך דחטאת קרי' רחמנא אזי מסברא כל שנפסל הקודש אן לו עוד שם הקודש ההוא וחטאת הנפסלת אין שמה חטאת עוד וכן כל כיוצא בזה וא"כ ה"נ מנחה פסולה אין קרוי' מנחה עוד וכמובן

וכן מבואר ג"כ בירושלמי פסחים פ"ה ה"ד מנין לשוחט פסח על החמץ שהוא עובר בלית ת"ל לא תשחט על חמץ דם זבחי אין לי אלא השוחט הזורק מנין ת"ל לא על חמץ דם א"ר שמואל בר יצחק ממה שהוא מתחייב על הזריקה הדא אמרה הפסח עצמו כשר (דאל"כ כיון שנפסל כבר בשחיטה אין לו להתחייב עוד בזריקה משום זריקת פסח על החמץ) א"ר ייסה תיפתר שנתמנה לו חמץ בין שחיטה לזריקה (הא דחייב רחמנא אזריקה י"ל דהוא בנזדמן לו חמץ בין שחיטה לזריקה שהיתה השחיטה בכשרות) כו' תני חזקי' לא תשחט על חמץ דם זבחי התורה קראת אותו זבחי (פי' מדקרי' קרא זבחי אף בשעת שוחטו על החמץ ש"מ דכשר הוא דאל"כ לא ה"ל למיקרי זבחי) א"ר מנא אילולי דתניתה חזקי' מצינו דבר פסול וחייבין עליו (ותיבת חטאת הכתובה כאן בירושלמי הוא טעות דמוכח וצריך למוחקה וכן בפי' הק"ע היא מחוקה) המחמץ את הפסולה אית תניי תני חייב ואית תניי תני פטור א"ר חסדא מ"ד חייב בשנפסלה מחמת חימוצה מ"ד פטור בשלא נפסלה מחמת חימוצה עכ"ל הירושלמי ונראה הכוונה דר' מנא אמר דאלולי דתניתה חזקי' הייתי אומר שאין ראי' ממה שהתורה קראתו זבחי דכשר הוא שהרי מצינו דבר פסול וחייבין עליו המחמץ את הפסולה דאית תניי תני חייב ואית תניי תני פטור וא"ר חסדא דלא פליגי דמ"ד חייב בשנפסלה מחמת חימוצה דאז גם המחמץ אחר מחמץ חייב ומ"ד פטור בשלא נפסלה מחמת חימוצה רק מחמת דבר אחר וא"כ עכ"פ הא חזינן דלגבי החימוץ עצמו אף שכבר פסולה מפאת החימוץ הראשון מ"מ אכתי שם מנחה עלי' מדמחייב עלי' גם המחמץ הב' וא"כ ה"נ שפיר אף שנפסלה ע"י השחיטה על החמץ שפיר קרוי' זבחי עדיין כך נלענ"ד פי' דברי ר' מונא ופי' הק"ע שם בזה הוא דחוק עד מאוד עיין עליו ותראה [והירושלמי עם פי' הפני משה איננו כעת לפני]

וא"כ מבואר בזה דעכ"פ לפי האמת מהך דתני חזקי' יש לדון דמנחה פסולה אין שם מנחה עלי' כי היכי דפסח פסול אין לו להקרא זבחי והך דמחמץ אחר מחמץ דחייב צ"ל דגזה"כ הוא ואין למידין הימנו למקום אחר וע' מנחות (דף נ"ו ע"ב) דיש שם לימוד ע"ז

וא"כ נראה פשוט דמנחת סוטה שנפסלה אין לאשה בה עוד חלק כלל כיון דבעצם המנחה של בעל ואך מתיבת מנחתה אנו אומרים דיש לה חלק בה וא"כ רק כ"ז שקרוי' מנחה הרי הוא דגלי קרא דמנחה זו היא מנחתה ויש לה חלק בה ממילא משא"כ אחר שנפסלה ואיננה מנחה עוד ולא קאי עלה תיבת מנחתה כיון דאין קרוי' מנחה עוד כלל א"כ ממילא מנין לנו לומר אז שיש לה חלק בה ודו"ק היטב מאוד וע"כ כאשר המנחה נפסלת ואין עוד הגזה"כ הנה הדבר חוזר לעצמותו שהיא של הבעל המקדיש לבד שהיא שלו בעצם וכמובן וא"כ תו בפשיטות לק"מ דרק בעלמא שפיר בעלים מפגלין דאף דנפסל ע"י הפיגול מ"מ הוא בעלים עדיין דהיינו דהוא בעלים של הקודש הפסול וע"כ שפיר פיגולו פיגול מכח ענין הבעלים כיון דעדיין בעלים הוא משא"כ הסוטה במנחתה אם תפגל שפיר לא תופסל המנחה כלל כיון דכל כח פיגולה רק מפאת בעלים והרי אם תיפסל איננה בעלים עוד