גבורות שמונים יב

הי' של הבעל לגמרי וא"כ זה השיור הרי הוא של הבעל לבד דרק בההקדש הוא דיש חלק להאשה מדקריי' קרא מנחתה משא"כ השיור הרי הוא של בעל לבד כיון שלפני ההקדש הי' שלו לבד דו"ק מאוד ומפאת החלק אשר לה בההקדש הרי אין יכולה לפגל כלל דאין זה ענין בעלים דהוא קנין גבוה ושפיר אין הסוטה יכולה לפגל כלל ודו"ק היטב מאוד

יז) עי"ל בפשיטות דנהי דילפי' מקרא דוהקריב המקריב דבעלים קרוין מקריב וממילא יכולים לפגל מדכתיב גבי פיגול המקריב אותו לא יחשב וכפרש"י שם בזבחים ע"ש מ"מ נראה פשוט דאם יתן אדם בהמה לחבירו במתנה לכל דבר ושייר בה זכות פיגול בהקדש היינו שיאמר לו הרי היא שלך למוכרה ולהקדישה ולכל דבר חוץ מלענין זה שאם תקדישה לא יהי' לך זכות בעלים בה לענין פיגול ולא תועיל מחשבתך לפגל אוי נראה פשוט דהמקבל יכול להקדיש הבהמה ההוא לקרבן ויהיה כשר עבורו לצאת ידי חובתו אף שאין לו בו זכות הבעלים לענין פיגול דאין לנו גילוי שתהא זכות הבעלים זאת לענין פיגול מעכבת בקרבן דאם הקרבן שלו לכל דבר ורק דלענין זה אינו שלו יופסל הקרבן דרק זכות בעלים גרידא בעינן לענין קרבן וכדכתיב אדם כי יקריב מכם וכיון דהוא שלו למכירה ומתנה והקדש ולכל דבר וודאי דחשיב מכם אף דאינו שלו לענין פיגול וע' גיטין (דף ע"ז ע"ב) תוד"ה מה דעיקר ענין בעלים (לגבי חצר) תלוי בענין מכירה ומתנה שאם יכול למוכרו ולתתו במתנה לאחר חשיב בעלים מכח זה ואף שאינו שלו לאכילת פירות עש"ה [וע' נדרים (דף מ"ת ע"א) כל מתנה שאינה שאם הקדישה תהא מקודשת אינה מתנה וע' ב"ב (דף קל"ד ע"א) ובתוס' שם ד"ה כל] ועכ"פ כאן דהוא שלו לכל דבר למוכרו ולתתו במתנה ולהקדישו ורק לענין הכח לפגל אינו שלו ודאי דחשיב מכם וע' סוכה (דף ל"ה ע"א) דכשיש לו בו דיי ממון קרוי וא"כ ה"נ קרוי מכם כיון דהדין ממון הוא שלו וכח הפיגול לאו דין ממון הוא וא"כ מחמת העדר כח הפיגול הרי אין כאן אפי' שיור בדין ממון והרי הוא מכם לגמרי וא"כ פשוט היא וא"ל לפנים דהוא קרבן כשר לצאת בו י"ח ואף שאין לו בו זכות הפיגול וא"כ קושי' מעיקרא ליתא דכיון דהבעל הוא המקדיש המנחה עבורה וא"כ הרי הי' יכול להקדישה בשיור שתהי' המנחה שלה לכל דבר מלבד לזכות הפיגול שלא יהי' לה כח לפגל וא"כ שפיר המנחה קרוי' מנחתה וכשירה ואעפ"כ אין יכולה לפגל

ונראה עוד יותר דלא הי' צריך הבעל לומר בפירוש כן שמקנה לה המנחה בשיור הנ"ל רק אפי' לא אמר סתמיות הכוונה הוא כך כיון דאומדנא דמוכח הוא דלענין פיגול לא אקני לה שהרי הוא מקנה רק לצורך הבירור ואילו הפיגול שלה הוא להיפוך ביטול הבירור וע' נזיר (דף כ"ד ע"ב) דאמר ג"כ כזה לענין קרבנות נזיר שהבעל מקנה לאשתו נזירה ע"ש דאמר כי מקנה לה במילתא דצריכא לה במילתא דלא צריכא לה (כגון שהפר לה אח"כ) לא מקני לה ע"ש ואף דלא הי' שם תנאי ע"ז מ"מ אמרי' ג"כ דהסתמיות הוא כך דאומדנא דמוכח הוא וע"ע כתובות (דף נ"ד ע"א) כי אקני לה אדעתא למיקם קמי' אדעתא למישקל ולמיפק לא אקני לה וע' מקור חיים סימן תמ"ח בביאורים סק"ט דאומדנא הוי שיור בגוף הדבר לא תנאי עש"ה וא"כ הכא נמי האומדנא דלא הקנה לה המנחה לפגל הוי שיור והוי המנחה שלה לכל דבר ואינה שלה לענין פיגול וע"כ שפיר היא קרוי' מנחתה וכשירה ואעפ"כ לפגל אינה שלה ואין ביכולתה לפגל [וא"ל דנחוש שמא אין רצונה לזכות בהמנחה אם לא יהי' לה בה זכות הפיגול ג"כ דז"א דאילו היינו צריכים דעתה ורצונה לזכות בהמנחה בלא"ה א"א שתוקרב דאולי אין רצונה לזכות בה כלל ואם טמאה היא ודאי אין רצונה בזה וע"כ דגזה"כ הוא דיכול להקנות לה המנחה על כרחה וא"כ ממילא יכול להקנותה לה על כרחה בשיור הנ"ל ג"כ