גבורות שמונים קכט

וא"ל עוד דכיון דס"ל לראב"י בסתמא דכהנים שלוחי דידן נינהו א"כ בכה"ג דאינו שליח הבעלים א"כ שליח של מי הוא דלא מיסתבר לומר דהוא אז שליח דרחמנא דאין סברא לחלק בענין עבודת כהנים לומר דפעם הוא שליח הבעלים ופעם שליח דרחמנא דמיסתבר דתמיד ענין העבודה אחד הוא ואו דסבירא לן דהוא שלוחא דרחמנא ועשאתו התורה לשליח אזי תמיד עניינו שלוחא דרחמנא ואם לא עשאתו תורה לשליח רק עניינו שהוא שליח הבעלים אזי ג"כ תמיד הוא כן ואיננו שליח דרחמנא בשום פעם אחרי שלא עשאתו התורה לשליח דז"א דהרי מבואר בריטב"א קידושין (דף כ"ג ע"ב) שם אהך דר"ה ברי' דר"י דהני כהני שלוחי דרחמנא נינהו דאלת"ה מי איכא מידי כו' וז"ל ואיכא למידק דהא במס' נדרים (דף כ"ו) איבעיא לן הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו או שלוחי דידן כו' ובתוס' תירצו דהא דפשיטא לר' הונא הכא דשלוחי דרחמנא נינהו היינו בקרבנות ישראל דליתנהו בתורת קרבנות אבל התם איבעי לן לקרבנות כהן אי אמרי' דשליח כהן הוא דהא איהו מצי עביד ולפום הכי מצי משוי שליח או דילמא לא שלא חילקה תורה עכ"ל הרי דצד האחד של האיבעי' לסברא הנ"ל הוא דחילקה תורה באמת בזה ואם הבעלים ראוים להקרבה כגון בבעלים כהן אז הוא שליח הבעלים ואם אין הבעלים ראוים להקרבה הוא שליחא דרחמנא וא"כ גם לעניינו אליבא דראב"י שפיר י"ל כן דאם יש בבעלים מהות כהונה הראוי להקרבה אז הוא שליח הבעלים והויין להו בעלים אז מקריב מפאת זה ויכולין לפגל ואם אין בבעלים מהות כהונה הראוי להקרבה הוא שליח דרחמנא ואין אז הבעלים מקריב ואין יכולים לפגל וז"פ

ודע דעפיד"ז דיש גם בישראל וישראלית מהות כהונה וע"י הזנות הוא נפגם ומתחלל יש להסביר ג"כ דברי הגמ' יבמות (דף צ"א ע"א) על המשנה האשה שהלך בעלה למדה"י ובאו ואמרו לה מת בעלך וניסת ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה כו' היתה בת ישראל נפסלה מן הכהונה בת לוי מן המעשר בת כהן מן התרומה כו' ובגמ' היתה בת ישראל נפסלה מן הכהונה פשיטא (דהא זונה היא) בת לוי מן המעשר אצטריכא לי' ובת לוי מן המעשר מי מיפסלא בזנות והתניא לוי' שנשבית או שנבעלה בעילת זנות נותנין לה מעשר ואוכלת א"ר ששת קנסא (דקנסינן לה על דלא דייקא ומינסבא) עכ"ל הגמ' ודברי הגמ' אלה המה פליאה עצומה דמה ענין הקנס הזה ואחר שאין הזנות פוגם בלוי' למעשר א"כ מה ענין לקונסה בזה יותר מבשאר דבר ומדוע לא נקנסנה שלא תאכל בשר ולא תשתה יין והלא אין הזנות פוסלה מן המעשר יותר מבאכילת בשר ושתיית יין וא"כ מה ענין לקונסה במעשר עבור הזנות אחרי שאין לזנות ענין בזה כלל יותר מבשאר דבר והוא תימה רבתי

ואולם לדרכנו הנ"ל יש להבין הדברים לנכון בס"ד עפ"י המבואר בבכורות (דף מ"ז ע"א) דאע"ג דלוי' שזינתה נותנין ה מעשר ואוכלת וכן בנה פטור מה' סלעים דאין זנות פוסל בקדושת לוי' והיא לוי' עדיין מ"מ כהנת שזינתה נעשית זרה לגמרי ובנה חייב בה' סלעים כו' ובתוס' שם הסבירו דאע"ג דכהנת היא ג"כ לוי' מ"מ כשזינתה גם קדושת לוי' פקעה מינה דרק בקדושת הלוי' אין הזנות מתחיל לפגום כלל אבל בקדושת כהונה כיון דבו הוא פוגם לכן מחללו לגמרי ואפי' קדושת לוי' אין נשאר עש"ה וא"כ לפי דברינו הנ"ל דיש מהות כהונה במה גם בכל לוים וישראלים ורק דהכהן עיקרו כהן משא"כ לוי וישראל עיקרו זר וע"כ כל דיניו לפי עיקרו זה דאחרי עיקרו הוא נדון אבל ענין כהונה יש גם בם וא"כ לוי' שזינתה א"כ עכ"פ מהות הכהונה שבה דהוא הרי נפגם ע"י הזנות א"כ אותו מהות הכהונה הרי גם במהות לוי' אין נשאר רק נעשה עניינו זרות לגמרי כמו בכהנת דנעשית זרה לגמרי על ידי הזנות וכנ"ל: