גבורות שמונים קכז

אהני רק לגופי' לתמיד לחוד דאין ללמוד מתמיד אשאר קרבנות וכמו דלא ילפי' לדין ביקור מיני' אשאר קרבנות או משום דאיכא למיפרך וכנ"ל] ורק דלילי קרא דתשמרו לא היינו יודעין לדרוש דרשא דמן הצאן למעט מוקצה ורק אחרי דמצינו פסול מוקצה בתמיד שוב יש לנו לדרוש גם מיעוטא דמן הצאן אמוקצה בכלהו קרבנות וא"כ עכ"פ לפי האמת גם לר' יאשי' פסול מוקצה בכל הקרבנות נלמד רק מדרשא דמן הצאן ולכן לא שייך לישנא דותנא מייתי לה מהכא ובאתי רק להעיר]

סד) עי"ל ע"ד הנ"ל דמאי דס"ל לראב"י דבעלים מפגלין מקרא דוהקריב המקריב דס"ל דבעלים נמי קרויין מקריב והילכך איתנהו בכלל קרא דהמקריב אותו לא יחשב היינו משום דס"ל דהכהנים בהקרבה שלוחי דידן נינהו וכמ"ש תוס' בקידושין (דף כ"ג ע"ב) בחד שינויא דאף דר"ה ברי' דר"י אמר דהני כהני שלוחי דרחמנא נינהו דאי ס"ד שלוחי דידן נינהו מי איכא מידי דאנן לא מצינן למיעבד כו' רק ר"ה ברי' דר"י ס"ל כן אבל בסוגי' דנדרים (דף ל"ה ע"ב) הוא איבעי' דלא איפשיטא וא"כ שפיר מצי ראב"י סבר דכהנים שלוחי דידן נינהו וע' לעיל אות י"ט ואך דהא ר"ה ברי' דר"י סברא קאמר דמי איכא מידי כו'

וע"כ נראה דסברת ראב"י דכהנים שלוחי דידן נינהו הוא לפמ"ש במ"א בארוכה דמהות כהונה יש בכלל ישראל גם בורים רק דהכהן עיקרו כהן משא"כ הזר עיקרו אינו כהן רק זר אבל מהות וענין כהונה במה יש גם בזר ותדע שהרי מבואר במכילתא בתחלתה דמתחלה היו כל ישראל ראוים לכהונה ומשנבחר אהרן יצאו ישראל ע"ש כ"ה בכמה דוכתי ובילקוט צו רמז תק"ט והוא מן הספרא וז"ל חזה זה חזה התנופה שוק זה השוק. התרומה זו תרומת תודה לקחתי מאת בני ישראל ראויין היו לישראל וכשנתחייבו ניטלו מהן כך אם יזכו יחזרו להן עכ"ל ובזית רענן ראויין היו לישראל פי' שאלמלא חטאו ישראל היו כולן זכאין במתנות כהונה כדאיתא בפרשת יתרו עכ"ל וכוונתו אקרא דואתם תהיו לי ממלכת כהנים הכתוב בפ' יתרו ומבואר איפוא דהי' מתחלה ענין הכהונה בכל ישראל ואח"כ ניטל מהם ע"י החטא

וע"כ נראה דלא לגמרי ניטל מהם רק נשאר עדיין ענין כהונה במה בכלל ישראל דלא מיסתבר שהי' בכח החטא שהוא רק עניין מקריי לא עצמיי ואין סברא לומר שהי' בכחו לסלק מעלה שהי' לכלל ישראל מכל וכל ונראה וודאי דנשאר עדיין ענין כהונה מה בישראל ולא נסתלק לגמרי וכן יש להבין זה ג"כ ממה שאם יזכו יוחזר להן שלא נסתלק עדיין לגמרי ודו"ק היטב

וע"ע בילקוט ישעי' רמז, תק"ד עה"כ ואתם כהני ד' תקראו וז"ל חביבין ישראל כשהוא מכנן אינו מכנן אלא בכהונה שנא' ואתם כהני ד' תקראו עכ"ל (והוא מן הספרי] ומבואר בזה להדיא כנ"ל דיש מהות כהונה בכלל ישראל דוודאי מה שהוא ית' מכנה אינו כינוי גרידא חלילה שלא יהי' לו מציאות בפועל וע"כ דכך הוא במציאות בפועל דיש מהות כהונה במה גם בכלל ישראל ומפאת זה הוא ית' מכנן בכהונה וז"פ וע' ר"ן קידושין פ' האומר על המשנה קידשתי את בתי קטנה קידשתי' וגירשתי' כשהיא קטנה והרי היא קטנה נאמן ואילו באומר נשבית ופדיתי' אינו נאמן ובר"ן שם וז"ל ואכתי קשיא נהימני' בשבוי' מגו דאי בעי אמר קדשתי' וגירשתי' דמהימן לפסול לה לכהונה י"ל דמגו לחצי טענה לא אמרי' והכא חצי טענה הוא לפי שעכשיו הוא רוצה לפוסלה בין לענין תרומה בין לענין כהונה וכי אמר גרשתי' לא פסיל לה אלא לכהונה וכ"ת תינח בת כהן בת ישראל מאי איכא למימר שהרי כל כך הוא פוסל אותה כשאומר קדשתי' וגרשתי' כאילו אמר נשבית ואילו תנא פסיק ותני אינו נאמן נראה לי דהיינו טעמא משום דכיון דנשבית פוגם אותה יותר שאילו היתה בת כהן היתה פסולה מן התרומה