גבורות שמונים קכד

וז"ל מנהג שאבי הבן עומד כל המוהל להודיעו שהוא שלוחו כדאמרי' לגבי קרבן אפשר שיהא קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו עכ"ל הרי דהעמידה על גביו מורה הכוונה היותו שלוחו וע"כ מזה הוא דדן ראב"י דכהנים שלוחי דידן מדציותה תורה לבעלים לעמוד על גבי הקרבה וזה מורה היות המקריב, שלוחם [ועיין בס' ברוך טעם דין עדל"ת בדין עשיית שליח לדבר מצוה ויש בו ל"ת פרק א' שכ' דזהו כוונת רש"י שבת (דף קל"ג ע"א) אהך דאי איכא אחר ליעביד אחר דכ' וז"ל ואי איכא אחר שאינו חושש לטהרו ליעביד אחר ולא ליקו האב להתם כו עכ"ל והיינו דכוונתו דאם האב יעמוד שם הרי זה הוראה דהמוהל הוא שלוחו וכיון שהוא שלוחו לענין המצוה ה"ל שלוחו גם לענין איסור קציצת הבהרת כיון דהאב ניחא לי בקציצת הבהרת דאין שליחות לחצאין וע"כ הצריך רש"י שלא יעמוד האב שם כדי שלא יהא המוהל נראה כשלוחו עש"ה

וע"ע ספרי שלא פיסקא קי"ד עה"כ מות יומת האיש רגום אותו באבנים כל העדה וז"ל הספרי כל העדה במעמד כל העדה או כל העדה כמשמעו (שיהיו כל העדה רוגמים אותו) ת"ל יד העדים תהי' בו בראשונה להמיתו הא מה ת"ל כל העדה במעמד כל העדה עכ"ל הספרי

והנה דרש זה לכאורה סותר לפשטא דקרא לגמרי דהא מאמר רגום אותו באבנים כל העדה פשוטו שהעדה בעצמם ירגמו ואולם להנ"ל מותאם שפיר הדרש עם הפשט דכיון דדרשי' כל העדה דהכוונה במעמד כל העדה א"כ כיון דהצריכה תורה הרגימה במעמד העדה א"כ זה מורה היות הרוגמים שלוחי העדה וע"כ כיון דשלוחו של אדם כמותו ומתייחסת המעשה לבעלים חשיבי שפיר העדה גופייהו רוגמים ושפיר כתיב רגום אותו כל העדה ונמצאו הדרש והפשט מתאימים יחדיו ממש ודו"ק היטב כי נכון הוא בס"ד ובמ"א הארכתי בזה עוד מכמה דוכתי וע"כ גם כאן שפיר י"ל כנ"ל דממצות עמידת הבעלים על הקרבן הוא שדן ראב"י דכהנים שלוחי דידן נינהו וע"כ שפיר חשיבי הבעלים מקריב כיון דהכהן המקריב הוא שלוחם וששא"כ וכי היכי דחשיבי העדה רוגמים מפאת הכי וכנ"ל]

ומעתה אומר דהנה גוף מצות עמידת הבעלים על הקרבן לא מצינו בש"ס לפי זכרוני העני מקור הדבר מהיכן נלמדת מצוה זאת ואך ברש"י סוטה (דף ח' ע"א) ד"ה אקורבניהו כ' וז"ל ומצוה על האדם שיעמוד וישמור על קרבנו ונפקא לן בספרי מתשמרו להקריב לי במועדו עכ"ל

והנה לכאורה זה הלימוד מתמי' מאוד דהא האי קרא בתמיד כתיב ומנ"ל מצות עמידה בשאר קרבנות וא"ל דילפי' כלהו מתמיד דז"א דהא מהאי קרא גופי' ילפי' נמי לתמיד שיהא טעון ביקור ד' ימים קודם שחיטה כמבואר בפסחים (דף צ"ו ע"א) מניין לתמיד שיהא טעון ביקור ד' ימים קודם שחיטה שנאמר תשמרו להקריב לי במועדו ולהלן הוא אומר והי' לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום מה להלן טעון ביקור ד' ימים קודם שחיטה אף כאן כו' הרי דילפי' מתיבת תשמרו דתמיד טעון ביקור כו' ואעפי"כ אין דין זה נוהג רק בתמיד לבד דשאר קרבנות אין צריכים ביקור כמבואר במנחות (דף מ"ט ע"ב) ובסוכה (דף מ"ב ע"א) וא"כ מאי שנא דין ביקור המכוון בתיבת תשמרו דאינו נוהג אלא בתמיד ומאי שנא דין עמידה על הקרבן המכוון ג"כ בתיבה זאת עצמה שיהיו הבעלים עומדין ומשמרין על קרבנן דנוהג בכלהו קרבנות וזו פליאה עצומה לכאורה

ונלענ"ד בזה עפ"י מה שמצאתי בס' יריאים סי' ת"ו במצות לא תשחט על חמץ דם זבחי ע"ש שהביא פלוגתא דר"י ור"ל אי בעי' על בסמוך וכ' בזה וז"ל ויש על דהוי שלא בסמוך לדברי הכל כגון וכפר הכהן על הנפש דבכל היכא דמוכח עניינא דקרא לא פליגי עכ"ל. ונלענ"ד לולי