גבורות שמונים קכג

אינו עומד על גביו התקינו נביאים הראשונים כ"ד משמרות על כל משמר ומשמר הי' מעמד בירושלים של כהנים של לוים ושל ישראלים כו' א"ר יהודה אמר שמואל כהנים ולוים וישראלים מעכבין את הקרבן (אם אין מעמד מכולן בירושלים כדתנן על כל משמר הי' מעמד בירושלים של כהנים לוים וישראלים כיון דכלהו בעלים בעינן דליהוי על גבי עבודה. רש"י) ומבואר דמצות עמידת הבעלים מעכבת בקרבן ופשוט דעיכוב זה הוא בכל קרבנות כיון דיש בכלהו מצות עמידה זאת וכ"ה משמעות דברי רש"י הנ"ל

וכן מתבאר ג"כ מדברי שו"ת מהרי"ל סי' צ"ו ע"ש שכ' וז"ל אם יחיד יכול לעכב החזנות אם לא, אמת ואמונה כי הורה ר' שמחה ז"ל הלכה למעשה שיחיד יכול לעכב החזנות שלא יעשו ש"ץ כי אם מאגודה אחת כו' ורואה אני כי דינא דאורייתא הוא כו' ותנו רבנן עמדו בתפלה אעפ"י שיש שם זקן וחכם אין מורידין לפני התיבה אלא אדם הרגיל ר' יהודה אומר מטופל ואין לו כו' ומרוצה לעם ופירש"י ז"ל מרוצה לעם שמסכימין לתפלתו אלמא בעינן ש"ץ שיהא מסכימין לתפלתו כו' ומורידין אותו לפני התיבה דקתני בברייתא היינו כל השנה ואפי' את"ל בשעת עצירת גשמים קמיירי ר"ה ויוה"כ נמי יומי דרחמי ולא גריעי מעצירת גשמים ועוד סברא הוא דמרוצה לעם דקתני היינו בכל השנה דהיאך יצאו בתפלתו והם אינם מסכימים לתפלתו תדע דהא ישראל שהפריש קרבן חובתו ובא הכהן והקריב ובעל הקרבה אינו חפץ בו שיקריב את קרבנו וכי סלקא דעתך שנתכפר לו והא מסיקנא דהכי קאמר מאי טעמא תקינו מעמדות לפי שנאמר צו את בני ישראל את קרבני לחמי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גבו התקינו נביאים הראשונים כ"ד משמורות הא למדת אפי' הם חפצים אפ"ה אינן יוצאות ידי חובתן אא"כ עומד על גביו וכל שכן שאין חפץ בהקרבתם דלא נפקי ידי חובתן כו' עכ"ל

ומתבאר גם מדברי מהרי"ל אלה דמצות עמידת הבעלים על הקרבן מעכבת בקרבן דהא כ' שאם אינם עומדים אינן יוצאות די חובתן ולשון זה משמע עיכובא וכלשון זה עצמו הרי כ' גם אהיכא דאין חפץ בהקרבה דלא נפקי ידי חובתן ושם הכוונה וודאי לעיכובא וכדקיי"ל יקריב אותו לרצונו וכל היכא דאמרי בעלים לא תיקרב הקרבן פסול וע' אות הקדום גמ' כריתות (דף ז' ע"א) שהבאתי וא"כ פשיטא דה"נ מצות עמידה מעכבת והמהרי"ל הרי אכל קרבנות קאי וכמ"ש תדע שהרי ישראל שהפריש קרבן חובתו ובא הכהן והקריב כו' וא"כ מבואר דבכל הקרבנות עמידת הבעלים מעכבת בקרבן וע"כ נראה דכיון דיש גם לבעלים עשי' בשעת הקרבה היינו העמידה שלהם ואף שאין זו מעשה הקרבה מ"מ אחרי היותה מעכבת בהקרבה ובלתה ההקרבה פסולה ה"ל מעשה זאת הכשר גמור של ההקרבה ושפיר קרינן לה הקרבה וכדקיי"ל בעלמא דמכשירי מצוה שא"א למצוה בלעדן חשיבי כמצוה עצמה וע' תוס' יבמות (דף ו' ע"ב) ד"ה טעמא ובזבחים (דף י"ג ע"ב) כיון דלא סגי לי' דלא עביד עבודה חשובה היא כו' וביומא (דף ס' ע"ב) דצורך פנים כפנים דמי ובע"ז (דף מ"ו ע"ב) דמכשירי קרבן כקרבן וא"כ ה"נ כאן דהעמידה הוא הכשר המעכב בהקרבה ע"כ יש לנו לומר גם כן דחשיבא מעשה העמידה כמעשה הקרבה עצמה ושפיר חשיבי גם הבעלים מקריב מפאת מצות העמידה שלהם בשעת הקרבה וכמובן

עוד יש לנו להסביר באופן אחר דמה דבעלים קרוין מקריב תלוי במצות עמידת הבעלים על הקרבן וזה לפמ"ש כבר באות ו' ועוד בכמה אותיות דהא דס"ל לראב"י דבעלים קרוין מקריב היינו משום דס"ל דכהנים בהקרבה שלוחי דידן נינהו וע"כ הוי הבעלים מקריב ממש כיון דהכהן המקריב הוא שלוחו והנה הא דס"ל דכהנים שלוחי דידן נינהו י"ל דדן זה ממצות עמידת הבעלים על הקרבן שציותה תורה וזה עפ"י דברי הטור יו"ד סי' רס"ה בשם בעל העיטור