גבורות שמונים קכב

וא"כ זה הרי הוא דבר הנלמד מעניינו וודאי מגוף דין ההקרבה שאמרה תורה להקריב המנחה לבירור ובדיקת הסוטה אם טהורה היא או טמאה דהמנחה פועלת פעולתה לבודקה אף שאין היא חפיצה בכך בלבה או שאינה מאמנת כל שאין אומרת בהדיא איני שותה וז"פ וא"כ כיון דהעדר רצון הסוטה בפעולת המנחת סוטה איננו פוסל והפיגול ג"כ לא יחול א"כ ממילא הרי תשאר המנחה כשירה ושפיר תובדק הסוטה אף אם תחשב מחשבת פיגול

ואין לומר דהא מאי דלא חייל הפיגול בחטאת הרי הוא רק משום דהעדר הרצון בכפרה הוא פסול שם וע"כ כיון דפסול זה כרוך עם מחשבת הפיגול של הבעלים לכן כיון דהוא פסול א"א לפיגול לחול כיון דקרבו כל מתיריו וא"כ במנחת סוטה כיון דאין העדר הרצון בפעולת המנחה פסול א"כ שוב אדרבה הרי ראוי שיחול הפיגול כיון דאין שם פסול אחר בחשבה מחשבת הפיגול רק פסול הפיגול לבד ושוב שפיר יש לו לפיגול לחול דז"א דכבר הבאתי כ"פ פלוגתא דגמ' זבחים (דף י"ג ע"ב) אי מחשבה בטבילת אצבע מפגלת בחטאת דס"ל שם לר"ל ודעימי' דאין מחשבה מפגלת בטבילת אצבע וטעמא דכלום למדו פיגול אלא משלמים מה שלמים אין טבילת אצבע מפגלת אף בחטאת כו' ואף דבשלמים ליכא כלל טבילת אצבע וא"כ הא הוא שם מילתא דלא שייך מ"מ אמרי' דכיון דהפיגול נלמד רק משם לכן אין לו מציאות רק באופן שהוא שם משא"כ באופן דאינו שם אף דהוא רק מפאת דלא שייך ואין לו מציאות כלל מ"מ גם בחטאת לא הוי פיגול אף דשם הוא שייך שפיר ויש לו מציאות דשם הרי יש טבילת אצבע ועש"ה בזבחים וא"כ ה"נ דכוותה כיון דכל מחשבת פיגול דמנחת קנאות שמועיל בה מחשבה נלמד רק מחטאת לכן רק פיגול שיש לו מציאות בחטאת איתי' גם במנחת קנאות משא"כ מחשבת פיגול דבעלים בידיעה שהמחשבה פוסלת שאין מציאות לפיגול במחשבה זאת בחטאת לכן גם במנחת קנאות לא הוי פיגול ואף דבחטאת הוא רק מפאת דלא שייך כיון דכרוך תמיד העדר הרצון בכפרה עם מחשבה זאת והעדר הרצון הוא פסול בחטאת וא"א לפיגול לחול משא"כ במנחת קנאות הא שייך כיון דשם אין העדר הרצון פסול מ"מ סוף סוף כיון דאין לפיגול באופן זה מציאות בחטאת ממילא אינו נוהג גם במנחת קנאות דזה דומה בדומה ממש להך דטבילת אצבע וכמובן וע"כ שפיר לא תועיל הסוטה כלום במחשבת פיגול שלה וא"א למחשבת חוץ לזמנו דסוטה לחול רק אם לא תדע שהמנחה נפסלת עי"כ דבכה"ג חייל נמי בחטאת וע"ז הרי אין הקושי' ואה"נ דתתפגל המנחה בכה"ג וכל הקושי' הרי הוא רק דהיתה יכולה כל סוטה להערים ולשות עצה לפגל במחשבתה כדי שתופסל המנחה ולא תובדק וע"ז הרי אין קושי' דהא אם תדע שהמנחה נפסלת בכך שוב לא יחול הפיגול כלל כיון דבאופן זה גם בחטאת אין פיגול היכא דהבעלים יודעין שהחטאת נפסל ע"י כך וכנ"ל ופסול ג"כ לא יהי' כיון דבמנחת סוטה אין העדר רצון שלה פוסל וכנ"ל ודו"ק היטב כי זה פשוט ונכון מאוד בס"ד

סג) עי"ל דכבר כתבתי כ"פ דצריך טעם להא דס"ל לראב"י דבעלים מפגלין מקרא דוהקריב המקריב דס"ל דבעלים חשובי מקריב ומש"ה איתניהו בכלל קרא דהמקריב אותו לא יחשב והנה זה דבר הצריך טעם והבנה דבמה חשיבי הבעלים מקריב הלא אין מקריבים כלל ורק הכהן הוא המקריב וכבר הרביתי בזה באופנים הקודמים ונראה עוד די"ל דמפאת מצות העמידה שיש לבעלים בשעת הקרבה דמצוה שיהיו עומדים על קרבנן כמבואר בתענית (כ"ו ע"א) במשנה וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו וכ"ה בכ"ד ומש"ה חשיבי גם הבעלים מקריב כיון שיש גם להם עשי' בשעת הקרבה היינו מעשה העמידה וע"ש בתענית (דף כ"ז ע"א) ומה טעם תקנו מעמדות לפי שנא' צו את קרבני לחמי לאשי והיאך קרבנו של אדם קרב והוא