גבורות שמונים קכ

מאמין בין באין רוצה הרי אין דעתו לכפרה ולכן אין מכפר וז"פ

וא"כ לפמ"ש הרמב"ם דגם המחשב בלבו שאין מכפר הוא פסול א"כ פשוט דה"ה במחשב בלבו שאין רוצה שתכפר ג"כ פסול כיון דמקור הרמב"ם בחטאת ואשם רק מגמ' כריתות הנ"ל ובה הא איירי באין רוצה שיכפר וא"כ דין הרמב"ם אאין מאמין אותו הדין הוא בהכרח באין רוצה וכמובן וא"כ נראה פשוט דבחטאת ואשם אם הבעלים מחשבין מחשבת פיגול ויודעין שהקרבן מתפגל ונפסל עי"כ א"כ הרי אין חפץ בכפרת החטאת שהרי אדרבה בא לפוסלו והרי יודע הוא שאם יהי' פסול לא יכפר עליו וע"כ דאינו רוצה בכפרה וא"כ תו הרי דבר זה בעצמותו מה שאינו רוצה בכפרה הרי הוא פסול בהחטאת דחטאת שאין הבעלים רוצין בכפרתו הוא פסול וכנ"ל וא"כ תו אין הפיגול חל כלל כיון דלא קרב המתיר כמצותו וכמובן ונשאר כך באמת רק פסול מפאת מה שאין הבעלים רוצין בכפרה אבל פיגול איננו וכמובן ולא משכחת לראב"י פיגול לבעלים רק או בשוגג שאינו יודע שהקרבן נפסל ע"י המחשבת חוץ לזמנו או בעולה ושלמים ודכותייהו אפי' ביודע וכנראה מרמב"ם הנ"ל דדין הנ"ל דמבעט הוא רק בחטאת ואשם וכך נראה מודאי דרק חטאת ואשם דעיקרן לכפרה וכשא"א להם לכפר אין קריבין ומה"ט אין באין לאחר מיתה משום דאין כפרה למתים ולכן ג"כ במבעט ואין רוצה בכפרה דג"כ א"א שיכפר לכן ג"כ הקרבן פסול משא"כ בעולה ושלמים דאין עיקרן לכפרה ואפי' באין יכולין לכפר ג"כ קריבין וע"כ באין גם לאחר מיתה וכן תמורתם קריבה ג"כ אע"ג דאין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה וכ"ה בכמה דוכתי דעולה ושלמים קריבים גם כשאינם מכפרים וע"כ גם מבעט בכפרה אף דהביעוט מונע הכפרה מ"מ גוף העולה ושלמים כשירין שפיר ויוצא בם שפיר אף דאין מכפרין וא"כ כיון דאין העדר רצונו בכפרה פוסל את העולה כו' שוב שפיר חיילא מחשבת פיגול דידי' והו"ל פיגול שפיר וכמובן ורק בחטאת ואשם אם יפגלו בעלים בידועה שהפיגול פוסל אז שפיר לא יהי' פיגול רק פסול לבד מפאת העדר רצונם בכפרת החטאת והאשם וזה ברור ופשוט בס"ד

והנה כבר הבאתי כ"פ דברי רש"י מנחות (דף ה' ע"ב) דלא הי' ראוי למחשבה לפסול במנחת קנאות מהך דרבא דאין מחשבה מועלת אלא בדבר הראוי לעבודה ומנחת קנאות חשיב אינו ראוי מפאת היותה של שעורים [וא"כ גם מחשבת פיגול לא הי' לפסול בה דגם לענין מחשבת פיגול איתמר הך דרבא בזבחים (דף כ"ו ע"ב) וכמ"ש כבר] והא דפסלה בה מחשבה היינו משום דחטאת קרי' רחמנא וע"כ פסיל בה מחשבה כי היכי דפסיל בחטאת ע"ש ומה שתמה שם בגליון הש"ס להגרע"א ז"ל על דברי רש"י הנ"ל וז"ל תמוה לי הא מנחת קנאות לא איקרי כלל חטאת ורק מנחת חוטא איקרי חטאת וגם בזה אין פסולו משום כך אלא משום דבחוטא וקנאות כתי' הוא כמבואר לעיל (במנחות שם) (דף ד' ע"א) ועכ"פ לומר במנחת קנאות דאיקרי חטאת תמוה עכ"ל והנה אחרי בקשת המחילה רבה מכבוד תורתו ז"ל כי שגבה מאוד אומר דאישתמיטתי' לפי שעה גמ' ערוכה במנחות שמבואר בה ממש כלשון רש"י דמנחת קנאות חטאת קרי' רחמנא והוא שם (דף נ"ט ע"ב) ע"ש דמייתי ברייתא דתני' מנחת חוטא ומנחת קנאות שנתן עלי' לבונה מלקט את הלבונה וכשירה ואם עד שלא ליקט לבונתה חישב עלי' בין חוץ לזמנו ובין חוץ למקומו פסול ואין בו כרת (דכ"ז שהלבונה בה הוי לי' הויית הלבונה פסול אחרינא ולא חייל פיגול עלי' דכהרצאת כשר כך הרצאת פסול) ואם משליקט לבונתה מחשב עלי' חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת ופריך הש"ס עלה ותיהוי פך ואמאי פסלה במחשבה דחוי הוא (תיהוי האי מנחה בעוד שהלבונה בתוכה כאילו נפל עלי' פך שמן דלא הוי חזיא ולא תיחול עלה מחשבת פסול כלל דלכי לקיט לה תיתכשר ה"נ אמאי פסולה