גבורות שמונים קיט

הקומץ מן הבשר והשירים א"כ הא לא שייך בהו עוד הפקעת הקדושה למחר כיון דבלא"ה פקעה הקדושה וקדושה חדשה היא דמתחדשת בשירים ע"י הקטרת הקומץ להפסל בנותר כו' והיא הרי קיימת ואינה נפקעת וראוי שגם למחר יהי' בם משום נותר שפיר כבכל מנחה ושוב ראוי שיועיל שפיר לפגל מחשבת אכילתם למחר כבכל מנחה דז"א דהא בשעת הקטרת קומץ בלא"ה אין פיגול לסוטה ואי דתפגל מקמי הכי על אכילת השירים למחר ז"א דהא לפני ההקטרה לא פקע עדיין קדושת נדרו ואין אל המנחה רק קדושת נדרו לבד דרק ע"י הקטרת הקומץ היא דפקע הקדושה ונותנת ההקטרה קדושה אחרת לשירים וכנ"ל אבל מקמי הכי הרי אין רק קדושת הנדר וא"כ כיון דהנדר הי' רק ליום א"כ לפני הקטרת הקומץ הרי לפי ענין המנחה או הרי אין עדיין אל המנחה אכילת שירים שיצאו מזמנן כלל דהא ביום המחרת יהי' חולין ולא יהי' אכילה של חוץ לזמנן רק אכילת חולין גרידי הוא שיהיו ולא שיצאו מזמנן וכנ"ל וא"כ כיון דאין להם עדיין אז ענין החוץ לזמנן כלל ע"כ אף שיקבלו זה ע"י הקטרת הקומץ מ"מ לפני הקטרת הקומץ שפיר לא מהני בהו מחשבת חוץ לזמנן עדיין כיון דלפי עניינן אז אין להם עדיין ענין החוץ לזמנו וכי היכא דלא הי' מועיל מחשבת חוץ לזמנו בשעת מלקה אילו לא היתה המליקה מקדשת להפסל בלינה אף דיקבל הקדושה בשעת ההזאה וכנ"ל משום דבשעת מליקה אין לו עדיין ענין הזמן ולא שייך בי' אז עדיין מחשבת חוץ לזמנו לפי עניינו אז ככה גם כאן כיון דלפני ההקטרה אין עדיין אל השירים ענין החוץ לזמנו לפי עניינם אז ה"נ לא שייך בהו אז עדיין מחשבת חוץ לזמנן כלל ובשעת הקטרה הא בלא"ה אין מחשבה לבעלים וכנ"ל וא"כ הא שפיר תירוצינו במח"ע ודו"ק היטב מאוד כי הדברים נכונים מאוד בס"ד

סב) עי"ל דהנה זה נראה פשוט דאפי' לראב"י דאמר בעלים מפגלין מ"מ בחטאת ואשם אין פיגול לבעלים בזדון וזה עפ"י המבואר בכריתות (דף ז' ע"א) האומר לא יתכפר לי חטאתי אביי אמר אינה מכפרת רבא אמר מכפרת היכא דאמר לא תיקרב דכ"ע לא פליגי דלא מכפרת דכתי' יקריב אותו לרצונו כי פליגי דאמר תיקרב ולא תכפר אביי אמר אינה מכפרת דהא אמר לא תכפר רבא אמר מכפרת כיון דאמר תיקרב כפרה ממילא אתי והדר בי' רבא כו' עכ"ל הגמ' ומבואר בזה דמי שאי רוצה בכפרת חטאתו דבר זה הוא פסו בחטאת וכ"ה ברמב"ם פ"ג משגגות ה"י אין יוה"כ ולא החטאת ואשם מכפרין אלא על השבים המאמינין בכפרתן אבל המבעט בהן אינן מכפרין כיצד הי' מבעט והביא חטאתו או אשמו והוא אומר או מחשב בלבו שאין אלו מכפרין אעפ"י שיקרבו כמצותן לא נתכפר לו וכשיחזור בתשובה מבעיטתו צריך להביא חטאתו ואשמו כו' עכ"ל

ומ"ש הרמב"ם והוא אומר או מחשב בלבו שאין אלו מכפרין פשוט דלאו דווקא באין מאמין בכפרה ומחשב שאין מכפר רק אפי' מאמין בכפרה אלא שאינו רוצה בה נמי דינא הכי דהא מקור הרמב"ם מגמ' כריתות הנ"ל וע"ש בכ"מ ול' הגמ' הרי הוא דאמר לא תכפר ול' זה אין עניינו שאין מאמין בכפרה דא"כ הל"ל לא מכפרא או אין חטאתי מכפרת כי היכא דנקט שם האי לישנא ביוה"כ במבעט ואמר אין יוה"כ מכפר אבל לא תכפר משמעותו שמאמין בכפרה ורק אינו רוצה שתכפר וכמובן [והתחלת ל' הגמ' האומר לא יתכפר נראה דצ"ל יכפר או תכפר אבל יתכפר אין לו משמעות כלל ואי קאי על גוף החטא אין דרך הגמ' לקרוא לחטא בל' חטאת והול"ל לא יתכפר לי חטאי וכמובן] והא דנקט הרמב"ם שאין מאמין אגררא דיוה"כ נקטי' דביוה"כ יש כל' זה בכריתות שם וכנ"ל וכמובן ותרווייהו חדא מילתא נינהו דאין חילוק בין אם אין מאמין בכפרה או מאמין ואין רוצה דבשניהם הטעם אחד דא"א שיכפר רק מדעתו וע"כ בין באין