גבורות שמונים יא

הרי איננה חפיצה בהבירור שיתברר עונה ותמות ועל כרחך דמה שהיא שותה היא משום דאינה מאמנת בענין ההשקאה והמנחה היות להם כח הבירור דוצבתה בטנה וגו' או דסבורה דזכות יתלה לה וא"כ בכל האופנים הרי עכ"פ אינה חפיצה שיתברר העון וכיון דרק זה כל פעולת המנחה והיא איננה חפיצה בו לכן אינה בעלים כלל ושפיר לא מצי מפגלה

טו) עי"ל לפמ"ש באות ח' דבסוטה גזה"כ שאינה יכולה לפגל והקושיא רק דנילף משם לעלמא דאין בעלים מפגלין וזה לק"מ דבסוטה באמת אין המנחה שלה כלל רק של הבעל אלא שהוא מביא את המנחה עבורה וכמ"ש והביא את מנחתה עלי' וגו' וא"כ הרי יש ללמוד משם רק למקדיש קרבן להתכפר בו חבירו דאין המתכפר יכול לפגל אבל הרי אין ללמוד משם אבעלים גמורים שהקדישי בהמתם עבור עצמם שלא יוכלו לפגל דבעלים גמורים הא עדיפי טפי דהוא טפי בעלים ממתכפר גרידא דמתכפר גרידא הרי אין חשוב בעלים לענין הוספת חומש וכמבואר בנדרים א ל"ו ע"ב) ועוד בכ"ד. וא"כ הרי יוכל היות דהאמת כן הוא דלא אמר ראב"י דבעלים מפגלים רק בבעלים גמורים אבל בהקדיש קרבן להתכפר בו חבירו אה"נ דאין המתכפר יכול לפגל [וצ"ע אם המקדיש יכול לפגל כיון דאין ע"ז פירכא מסוטה א"ד מקדיש גרידא מסברא לא עדיף ממתכפר גרידא וכיון דיש לימוד על מתכפר גרידא דא"י לפגל ה"ה דמקדיש גרידא א"י לפגל ובעי' תרתי מקדיש וגם מתכפר]

ואולם התוס' בסוטה (דף כ"ג ע"א) ד"ה כל כתבי דיש להסוטה חלק בהמנחה ואינה כמתכפר דעלמא בהקדש חבירו ע"ש ואולם אין שם לימוד ע"ז דהא דקריי' קרא מנחתה י"ל דהוא מפאת הכפרה דהא גם לענין תמורה בעינן בעלים כמבואר בתמורה (דף ט' ע"א) ואעפ"כ מתכפר עושה תמורה וא"כ שפיר קריי' קרא מנחתה מפאת הכפרה ומ"ש הר"ן בנדרים (דף ל"ו ע"ב) אהך דמתכפר עושה תמורה ולא מקדיש וכ' ע"ז וז"ל ובתמורה יליף לה מקראי עכ"ל לא ידעתי כוונתו דאין שום לימוד ע"ו בתמורה (דף י' ע"א) עש"ה] וכבר העיר ע"ז בגליון הרי"פ שם בנדרים וא"כ עכ"פ שפיר י"ל דראב"י דזבחים הנ"ל פליג ע"ז וס"ל דענין המנחה בסוטה הוא רק כמקדיש קרבן בעלמא להתכפר בו חבירו וכלשון המקרא והביא את מנחתה עלי' וא"כ לק"מ

טז) עי"ל דאפי' יסבור גם ראב"י דיש לסוטה חלק במנחה ואינה כמתכפר דעלמא בהקדש חבירו ג"כ לק"מ וזה דהרי בסוטה הבעל הוא שמביא המנחה וכמ"ש והביא את מנחתה וגו' וא"כ אף אם יש לסוטה חלק במנחה מגזה"כ מדקריי' רחמנא מנחתה מ"מ הרי זהו רק כאשר כבר הוא מנחה אבל לפני ההקדש הרי היתה המנחה של בעל לבד והנה כבר כתבתי כ"פ דק' בהא דבעלים מפגלין הא אא"א דשא"ש ונהי דילפי' לי' מקרא דוהקריב המקריב מ"מ טעמא בעי דהוא נגד הסברא שיוכל אדם לאסור דשא"ש ע"י מחשבתו

ונראה דענין הגזה"כ הוא דלענין הפיגול נשאר זכות בעלים של המקדיש עוד מלפני ההקדש ושיור הוא בהקדש דלענין זה הוא עדיין שלו וה"ז כהך דתוס' מנחות (דף ע"א ע"ב) ד"ה ומתירין דכתבו דהא דהקדש שוה מנה שחיללו על ש"פ מחולל הוא רק בבעלים שהקדישו אבל לא באחר ע"ש וקשה ג"כ דמה טעם לחלק בין בעלים שהקדישו לאחר הא אחרי שהקדישו הוא ואחרים שוין בו וצ"ל ג"כ דהבנת התוס' דזכות הפדיון דשוה מנה על ש"פ שיור הוא בהקדש דלענין זה הוא שלו עדיין וע"כ נוהג זכות זה רק בבעלים שהי' ההקדש שלהם מתחלה אבל לא באחר וכמו שהארכתי כבר בזה במ"א בחידושי ולפי"ז תו לק"מ מהך דסוטה דשם אפי' יהי' שם שיור בהקדש לענין הפיגול מ"מ הרי מתחלה