גבורות שמונים קיח

בהתותר הבשר והשירים משום ניתר לגמרי ושפיר יש בו גם כרת כבכל קרבן ושפיר יש למחשבת אכילתו חוץ לזמנו איפוא לפגל וכנ"ל וא"כ הרי לא הועלנו כלום בתירוצינו דאפי' יקדיש הבעל המנחה רק ליום מ"מ שפיר תוכל הסוטה לחשב מחשבת אכילת השירים למחר ושפיר תתפגל המנחה עי"כ ואולם לפי דברינו כאן נראה דגם אם נאמר כן מ"מ תירוצינו זה שפיר במק"ע וזה דלפי דברינו כאן דבשעת הקטרת קומץ בלא"ה אין פיגול לבעלים כיון דעם גמר העבודה הוא שחל הפיגול ואז כבר אינן בעלים עוד וכנ"ל בארוכה

ולפי"ז נראה דבעבודות הקודמות להקטרה שפיר לא יהי' מחשבת פיגול לסוטה אם תחשב על אכילת השירים למחר היכא דיקדיש הבעל את המנחה רק ליום וזה בהצעת דברי התוס' מעילה (דף ח' ע"א) ד"ה ובלינה דאהא דתנן התם במשנה חטאת העוף מועלין בה משהוקדשה נמלקה הוכשרה להפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה הוזה דמה חייבין עלי' משום פיגול נותר וטמא כו' ובתוד"ה ובלינה וז"ל בלינת דם בשקיעת החמה א"נ בלינת בשר ליום ולילה ואע"ג דבתר הכי קתני הוזה דמה דמשמע דהשתא לא איירי בהוזה וא"א בלינת יום ולילה אלא לאחר הזאה שהרי ההזאה ביום המליקה דאל"כ איפסיל הדם בשקיעת החמה מ"מ נקט גבי מליקה פסול דלינת בשר לפי שמיד שנמלקה מתחלת לינה של יום ולילה ומשעת מליקה מונין עכ"ל התוס' וכוונתם דהוקשה להם דאי נימא דהאי ובלינה הכוונה אלינת בשר א"כ ל"ל לתנא למיתני זה במליקה הרי אפי' אם לא היתה המליקה מקדשת להפסל בלינה רק ההזאה היא דהיתה מקדשת לזה ג"כ הרי הי' הפסול בשוה כמו אילו מתקדש במליקה שהרי ההזאה ביום המליקה ויפסל הבשר אחריו אם ילין יום ולילה וע"ז תירצו דהנפקותא לשיהיו מונין משעת מליקה ולא משעת הזאה

והנה תירוצם זה נפלא מאוד והוא תמי' נוראה דהא פסול לינה איננו לשעות רק בעמוד השחר הוא דנפסל כמבואר בכולי' הש"ס וא"כ מאי הנפקותא אי מונין משעת מליקה או משעת הזאה הלא בין כך ובין כך יופסל בשוה בעמוד השחר דיום הבא והוא תמי' עצומה מאוד

והנה כבר כתבתי בזה בהבנת דבריהם במ"א דכוונתם דהמשנה אתי' לאשמעי' דהבשר מקבל הקדושה להפסל בלינה מיד בשעת המליקה לא שבשעת ההזאה הוא שמקבל אותה והנפקותא בזה הוא לענין מחשבת חוץ לזמנו שאילו לא הי' הבשר מקבל את הקדושה בשעת המליקה רק בשעת ההזאה אזי לא הי' מועיל בו בשעת מליקה מחשבת אכילת בשר חוץ לזמנו לפגלו כיון דבשעה המליקה עדיין אין אל הבשר ענין הזמן כלל ולפי עניינו עכשיו הרי הוא עומד בכשרותו לעולם ולא ישתנה ובשעת ההזאה הוא שיקבל ענין הזמן להיות קדושותו רק בזמן דיום ולילה ואם יצא מזמן ההוא יופסל משא"כ לפי עניינו עכשיו הרי אין לו עדיין ענין הזמן כלל כיון דלא קיבל עדיין את הקדושה להפסל בלינה כלל ואין לו עדיין זמן כלל לפי עניינו עכשיו ולכן לא שייך בי' כעת מחשבת חוץ לזמנו כלל ולא מהני בי' כלל מחשבה ההוא והא דקיי"ל דמחשבת אכילת הבשר חוץ לזמנו מפגלת גם במחשב בשעת מליקה הוא רק לפי האמת דהמליקה מקדשת מיד להפסל בלינה אבל אילו לא היתה המליקה מקדשת רק ההזאה אז לא היתה מחשבת אכילת בשר חוץ לזמנו מפגלת באמת במליקה כלל רק בהזאה כיון דבשעת מליקה עדיין לא הי' אל הבשר קדושת וענין הזמן כלל וא"כ הא שפיר איכא נפקותא במה שהמליקה מקדשת מיד בלינה ומקבל אז מיד ענין הזמן לענין שיועיל בו מיד אז מחשבת חוץ לזמנו ודו"ק היטב כי הוא נכון מאוד בס"ד ובמ"א הארכתי בזה

ומעתה אומר דלפי מה שהצענו פה דבזריקה וכן בהקטרת קומץ בלא"ה גם לראב"י אין פיגול לבעלים א"כ הא תו לא קשיא מה שהקשינו דלסברת הר"ן דקדושת נדרו פקע ע"י הזריקה והקטרת