עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › גבורות שמונים

גבורות שמונים קיז

Gevurot Shmonim 117 · גבורות שמונים · free full Hebrew text

Open in the reader →

שלו בלא"ה פקע וקדושה המתחדשת ע"י הקטרת הקומץ הרי קדושה תמידית היא כמו בכל קרבן ואם ניתותרו השירים שפיר נעשים נותר כמו בכל קרבן וא"כ שוב שפיר מחשבת אכילתן חוץ לזמנן יש לה לפגל שפיר כמו בכל קרבן דאפי' נימא דגם לאחר שחיטה וזריקה כהלכתן מהני שאלה בהקדש מ"מ היינו רק בשאלה דחכם עוקר מעיקרו ואגמ"ל דלא קידשו השחיטה והזריקה מעולם כיון דאגמ"ל דחולין הוא דקשחיט וקזריק משא"כ כאן דבשעת קמיצה והקטרה הרי הי' עדיין הקדש שלו דאז הי' בתוך הזמן עדיין וא"כ הרי מנחה כשירה הי' קומץ ומקטיר והיתה שפיר קמיצת והקטרת מנחה כשירה כדינה בכל המנחות בשעתה וכיון דהיתה הקטרה כש רה שוב הי' בכח ההקטרה שפיר להפקיע קדושת נדרו ולתת קדושה חדשה לשירים להאסר לזרים ולטמאים כבכל המנחות וזו הקדושה החדשה שפיר אין תלוי' עוד בזמן שלו שנתן להקדש שלו כיון דהקדש שלו בלא"ה פקע וכנ"ל ואם דיש לדון בדברי הר"ן הנ"ל דמנא לן הא דאחרי הזריקה פקע קדושת נדרו ויורדת קדושה חדשה של תורה להאסר לזרים ולטמאים דאילו הי' האיסור לזרים ולטמאים מפאת קדושת נדרו עדיין הי' ראוי שיהי' אסור לכל דהא הקדש אסור לכל וכנ"ל

ולכאורה מנא לן הא דילמא יש באמת הקדש שלו עדיין ומפאת הקדש שלו הוא דאסור לזרים ולטמאים והא דאין אסור לכל יש לומר דהקדושה נקלשת רק ע"י הזריקה ונשארת קדושה קלישה להאסר לזרים ולטמאים לבד אבל האיסור שפיר עדיין מכח הקדושה הקדומה שלו דהא כה"ג ממש אמרי' נמי בקידושין (דף י"ג ע"ב) ע"ש דבעי למילף דמיתת הבעל מתיר דמדאמר רחמנא אלמנה לכ"ג אסירא מכלל דלכ"ע שרי ודחי דילמא לכ"ג בלאו לכ"ע בעשה ופריך האי עשה מאי עבידת' אי אהני מיתת הב ל תישתרי לגמרי אי לא אהני תוקמה במילתא קמייתא ומשני אלמה לא אפיקתה ממיתה ואוקימתה על עשה מידי דהוי אפסולי המוקדשין מעיקרא אית בהו מעילה ואסירי בגיזה ועבודה פרקינהו מעילה לית בהו בגיזה ועבודה אסירי וא"כ ה"נ הרי יש לומר כן דאפיקתי' להקדש מאיסורו לכל והוקלשה הקדושה להאסר לזרים ולטמאים לבד כמו בפסולי המוקדשין דנקלשת הקדושה להאסר בגיזה ועבודה לבד אבל זה האיסור לזרים ולטמאים הוא שפיר עדיין מכח הקדושה הקדומה ואולם גו איסור הקדש הרי הוא רק בלאו לרבנן או במיתה לרבי משא"כ איסור קדשים לטמאים אחרי זריקה הוא בכרת וע"כ דאין האיסור מפאת הקדש שלו רק איסור תורה חדש ואולם האיסור לזרים שפיר י"ל דהוא עדיין מכח הקדש הקדום וכיון דיש עדיין גם קדושתו הקדומה והזריקה רק הוסיפה קדושה ליאסר לטמאים וכן לאסור הנותר שלו בכרת א"כ הרי עכ"פ יש לומר דרק כאשר יש קדושה שלו אז תוספת קדושת הזריקה על עיקר ההקדש מועלת לאסור לטמאים ולאסור נותר שלו וכנ"ל משא"כ בהקדש לזמן דאחרי הזמן פקע קדושת נדרו שוב נפקעת גם קדושת הזריקה ואין כאן קדושה עוד כלל דהזריקה רק הגדילה הקדושה העיקריית ליאסר לטמאים כו' אבל בהסתלק העיקר מסתלק ממילא גם התוספת ושבים שפיר השירים הנשארים אחר זמן להיות חולין גמורים ועכ"פ אין בם חומר נותר שבכרת דרק בצירוף עיקר הקדושה עם תוספת הקדושה הוא דענש רחמנא כרת משא"כ בהסתלק עיקר הקדושה אחר הזמן אולי אין עוד כרת מפאת התוספת קדושה לבד וכיון דאין בו כרת י"ל ג"כ דאין מחשבת אכילתו מפגלת כיון דמחשבת אכילת חוץ לזמנו בנותר סתמא כתיב דבכרת וכדמוכח פשטא דקרא וא"כ י"ל שאם המחשבה על אכילת נותר שאין בו כרת אין המחשבה מפגלת עוד וכמובן

ואך אם גם נאמר דאחרי הזריקה והקטרת הקומץ פקע קדושת נדרו לגמרי מן הבשר והשירים ותו הא לא איכפת לן במאי דקודה"ג פקעה בכדי דהא בלא"ה פקע ועכ"ז הרי קיבלו ע"י הזריקה וההקטרה קדושה חדשה והיא אוסרת שפיר