גבורות שמונים קטז

בין יין מצוה ליין רשות לאסור יין מצוה כך נזיר דעל כרחך אסור ביין רשות דהא אסרה לו תורה שתיית יין נחלוק בין יין רשות ליין מצוה לומר שביין מצוה יהי' מותר דכי היכא דבאונן יש חילוק כך בנזיר יהי' חילוק ואף דבאונן החילוק לאסור יין מצוה ואילו בנזיר יומצא החילוק להתיר יין מצוה מ"מ סוף סוף הואיל ושם חלקת יש לנו לחלק גם כאן ואף דיומצא ההיפוך החילוק להתיר וא"כ כי היכי דאמרי' כן לענין מה שם חלקת כו' ה"נ הא יש לנו לומר כן לענין מה שם לא חלקת כו' ג"כ מפסול להכשר דמה שם לא חלקת לפסול אף כאן לא תחלוק להכשר וכמובן]

עוד נלענ"ד בפשיטות בזה לפמ"ש כבר דבסוטה גזה"כ הוא שאין האשה יכולה לפגל דגוף הענין מורה ע"ז דוודאי לא היתה כוונת התורה שתוכל הסוטה לבטל כל פעולת הבירור ע"י מחשבת פיגול שלה וע"כ הוא שם דבר הלמד מעניינו דאין שם פיגול לסוטה וכל הקושיא רק דנילף משם אלעלמא דאין בעלים מפגלין וא"כ הרי אין ללמוד משם רק על עבודות דהי' שייך בם שם פיגול לסוטה וגזרה תורה דאין יכולה לפגל וזהו רק בקמיצה והקטרה דהי' לה לפגל ובזה יש הגזה"כ שאין יכולה לפגל וא"כ יש ללמוד משם אשחיטה וזריקה דכוותה דאין בעלים מפגלין בם משא"כ בקבלה דאין במנחות פיגול כלל אפי' לכהן משום דהוא עבודה שאפשר לבטלה דאי בעי עביד ביד וככל הנ"ל א"כ על קבלה דזבחים דהוי עבודה שא"א לבטלה ושייך בי' פיגול ממילא הרי אין לימוד מסוטה לשלא יוכלו בעלים לפגל ולכן שפיר בקבלה דזבחים קם דינא מקרא דוהקריב המקריב דקריי' קרא לבעלים מקריב דבעלים מפגלין כיון דאין לימוד נגד זה מסוטה וע"כ שפיר דרשי' מקרא הנ"ל אקבלה דזבחים דבעלים מפגלין וקאי הך דראב"י דבעלים מפגלין רק אקבלה באמת ולא אשאר עבודות ומדויקים ג"כ דברי רש"י זבחים הנ"ל דקמפרש לי' אקבלה וכנ"ל ולהנ"ל דבריו מדוקדקים בטעמם בס"ד דעל שאר עבודות יש לימוד מסוטה להיפוך דאין בעלים מפגלין וכנ"ל ודו"ק היטב כי גם זה פשוט ונכון מאוד בס"ד

והנה מ"ש לעיל באות נ"ו דהי' הבעל מקדיש את המנחה ליום וס"ל לראב"י דקדוה"ג פקעה בכדי ולכן אין עוד מחשבת חוץ לזמנו במנחה זו דאם תחשב להקטיר את הקומץ בלילה או לאכול שירים למחר הרי כיון דבלילה תופקע הקדושה מן הקומץ שיושאר בה הרי לא יהי' זה עוד הקטרת קומץ חוץ לזמנו רק הקטרת חולין גרידא וכן אכילת השירים למחר כיון דלמחר תהי' הקדושה נפקעת מן השירים שיושארו בו הרי תהי' אכילתם אכילת חולין גרידי ואין מחשבה זו מפגלת עש"ה והנה לכאורה יש לדון בזה לפי המתבאר מדברי הר"ן בנדרים (דף מ"א ע"ב) דאחרי הזריקה פקע איסור נדרא כיון דהבשר ניתר לכהנים ואילו הי' גוף ההקדש שלו הוה עדיין הי' ראוי שיאסר לכל העולם דהא הקדש אסור לכל וע"כ דפקע ההקדש שלו ומה שהוא אסור עכשיו לזרים ולטמאים ע"כ איסור תורה חדש הוא ולא מפאת נדרו ולכן המתפיס בו הוי מתפיס בדבר האסור ולא בדבר הנדור עש"ה

וא"כ לפי"ז לכאורה נראה דגם בהקדש לזמן כגוונא דידן אם יקדיש המנחה ליום ויושארו שירים אחרי היום עדיין יהי' בקדושתן ויהי' בהם למחר איסור אכילת נותר שפיר דכיון דהשירים ניתרים לכהנים ע"י הקטרת הקומץ על כרחך דפקע קדושת נדרו מינייהו ומתקדשים קדושה חדשה ע"י הקטרת הקומץ אשר הקדושה ההיא אוסרת רק לזרים ולטמאים וכנ"ל וא"כ תו הא לא איכפת לן במאי דהקדיש רק לזמן וקדוה"ג פקעה בכדי דהא בלא"ה אמרי' דפקע קדושת נדרו מן השירים אחרי הקטרת הקומץ וקדושה אחרת היא שיורדת להן ע"י הקטרתו ואותה קדושה האחרת הרי אין לה להיות תלוי' עוד בזמן שהגביל הוא להקדש שלו כיון דהקדש