גבורות שמונים קטו

עבירתו של זה והוי ממש כמקח הנעשה בין ב' בני אדם דאין לזה להפסיד מפני עבירתו של זה וה"נ הפסד קדושת הקודש לקודש הוא כאילו הי' הפסד של אחר מפני עבירתו של זה והארכתי שם בחידושי בזה ואכ"מ וע"כ ה"נ מה שהפסול הוא חומרא לגבי האדם דאסור לו לאכול קודש פסול וכדומה הרי הוא קולא לגבי הקודש מה שהוא נפסל ומפסיד את קדושתו ולא שייך כאן כלל הך דלחומרא דרשי']

ואין לומר דאכתי ליהוי כב' צדדים דהוא קל לזה וחומר לזה ואכתי הרי הוא ספק אחר מי נלך דז"א דב' צדדי הספק כאן היינו האדם והקדושה הרי הם הדיוט והקדש וכל כה"ג יד הקדש הוא על העליונה ע' שקלים פ"ד מ"ט המקבל עליו לספק סלתות מד' ועמדו מג' יספק מד' מג' ועמדו מד' יספק מד' שיד הקדש על העליונה ועוד שם פרק ח' מ"ד אם הותירו הותירו להקדש ואם פיחתו ישלם יוחנן מביתו שיד הקדש על העליונה וע' מנחות (דף ק"ט ע"א) דאע"ג דאומר בית בביתי אני מוכר לך מראהו הגרוע ובנפול מראהו הנפול היינו דוקא בלוקח משום דיד בעל השטר על התחתונה אבל בהקדש צריך לתת המעולה עש"ה והיינו נמי מטעמא דיד הקדש על העליונה וע"ש במפרשים ובנדרים (דף נ"ו ע"א) וכזה הוא עוד בכמה דוכתי וע"כ שפיר גם כאן יד הקדושה על העליונה ואמרי' דאין הקודש נפסל ויש לומר רק דיש איסור דאסור לבעלים לחשב מחשבת פיגול מספק אבל אם חישבו אין הקודש נפסל ועדיין כשר הוא ובקדושתו עומד וא"כ כיון דדין הספק כך הוא הא ה"ל שוב כאילו נתפרש כך ושפיר הוא וודאי כשר ואין פיגול לבעלים מטעם וודאי וכנ"ל ועוד נראה דכיון דיש ספק כאן איך היתה כוונת התורה במדת המה מצינו דכאן אם לקולא או לחומרא ע"כ שפיר מכריע בזה גוף הדרש דוהקריב המקריב דדריש מיני' ראב"י דבעלים מפגלין וקשה ע"ז מסוטה דהא תוכל הסוטה לפגל את המנחה וע"כ זה עצמו מכריע לומר דכוונת התורה היתה לקולא כי היכי דלא תיקשי מסוטה ודו"ק היטב מאוד

[וידידי הרב החו"ב מהו' צבי לופטיג נ"י מפה העירני על מהרש"ל סנהדרין בהא דפרכינן שם (דף ע"ה ע"ב) אי מה היא אם אמה אסורה אף הוא אם אמו אסורה כו' וכ' המהרש"ל שם (דף ע"ו ע"א) על רש"י ד"ה ועוד מה היא לא חלקת בין אמה לאם אמה כו' דהואיל ויש לדון ולומר מה היא לא חלקת בין אמה לאם אמה דבשריפה אף הוא לא תחלוק בין אמו לאם אמו דבסקילה דכי היכא דאמו בסקילה ה"ה אם אמו תהא בסקילה ויש לדון ג"כ ולומר מה היא לא חלקת בין בתה לאם אמה דבשריפה אף הוא לא תחלוק בין בתו לאם אמו דבשריפה דכי היכא דבתו בשריפה אף אם אמו תהא בשריפה הילכך הואיל ויש לדון הלא חלקת לסקילה ויש לדונו ג"כ לשריפה לכן בטלה לה הילפותא לגמרי ולא גמרי' כלל אפי' לאיסורא ועש"ה כולה סוגי' וא"כ כזה י"ל גם כאן דהואיל ויש לדון הלא חלקת לפסול ויש לדונו ג"כ להכשיר לכן בטלה ג"כ הילפותא לגמרי וא"כ ממילא ג"כ הרי אין כאן פיגול כלל כיון דכל דין פיגול נלמד רק משלמים וכאן הרי ליכא ילפותא משלמים מפאת דיש ב' סברות לא חלקת הנ"ל הסותרות בהילפותא ודו"ק עכ"ד ידידי כנ"ל ויפה העיר עד מאוד

וגוף דברי התוס' מנחות (דף ב' ע"ב) הנ"ל דכתבו דיש לדון דין לא חלקת על ההיפוך לומר מה שלמים לא חלקת בין שינוי קודש לשינוי בעלים לפסול כך במנחה לא תחלוק להכשיר והביאו ראיה מהך דתנא דבי חזקיה כו' הנה יש עוד כזה בספרי נשוא פיסקא כ"ג מיין ושכר יזיר לעשות יין מצוה (יין של מעשר שני ע"ש) כיין רשות שהי' בדין הואיל ואונן אסור בשתיית יין יין של מע"ש) ונזיר אסור בשתיית יין אם למדתי לאונן שלא עשה בו יין מצוה כיין רשות (דביין מצוה היינו יין של מע"ש אסור וביין רשות מותר) אף נזיר לא נעשה יין מצוה כיין רשות (דביין רשות יתסר וביין מצוה יהי' מותר) כו' ומבואר דדן הספרי לענין חלקת נזיר מאונן דמה אונן חלקת