גבורות שמונים קיד

גם בזה קושית תוס' הנ"ל דמדוע לא פליג ר"ש אקבלה דמנחות דלא יועיל מחשבה ולהנ"ל ניחא דבקבלה דמנחות מהני שפיר מחשבה מטעמא דלא חלקת ודו"ק

ואולם בבעלים דגם בזריקה דשלמים אין להם פיגול והם מפגלין רק בשחיטה וקבלה דשלמים והוי סברא דלא חלקת לדידהו במנחות רק בחד נגד חד היינו קמיצה וקבלה וע"כ שפיר שניהן שוין ושייך סברא דלא חלקת להכשיר ואין לומר דאכתי נהי דשניהם שוין מנא לן לומר סברא דלא חלקת להכשיר אדרבה נאמרנו לפסול דלקולא ולחומרא לחומרא דרשינן דנהי דגם התוס' כתבו סברא דלא חלקת להכשיר י"ל דסברת התוס' דא"א לדרוש כלל סברא דלא חלקת לפסול דכיון דבשינוי קודש מעשי' מוכיחין להיפוך אין סברא כלל דתפסול מחשבתו וכל שהסברא הוא להיפוך לא שייך הך דלחומרא דרשי' כמבואר בתוס' קדושין (דף ל"ד ע"ב) ד"ה ונילף משא"כ לענייננו דאנו אומרים דאצל כהן דרשינן את הלא חלקת לפסול א"כ הרי אפשר לדרוש גם לפסול ורק דבבעלים אנו אומרים דאין שם דבר שיכריע לדרוש כך משום דהוי רק חד לגבי חד וא"כ ה"נ הרי אין דבר שיכריע לדרוש להכשיר ג"כ דהא הוי ג"כ רק חד לגבי חד והדרינן לכללא דלחומרא דרשי' דז"א דלדיעות הסוברים דלחומרא דרשינן הוא רק מטעם ספק דסד"א לחומרא א"כ לפי מה שנראה מדברי הרמב"ם בהלכותיו במקומות רבות מאוד דכל ספיקי דדיני בפסולי קרבנות דינם שלכתחלה לא יקריב ואם קרב הורצה והקרבן כשר בדיעבד כמבואר בלח"מ פ"ד מאיסורי מזבח ה"ז ובמקום אחר הארכתי בזה מאוד בקיבוץ כל המקומות ברמב"ם בזה ובבירור הדברים ממקורן בס"ד א"כ ה"נ לפי דין הספק הרי בדיעבד הורצה וא"כ אם קרבה המנחה כשירה היא ונבדקת הסוטה שפיר ולק"מ

ואין להקשות עדיין דהא אנן אקרא קיימינן דהקושיא הוא על הקרא דנתנה תורה ענין בדיקה שאפשר לסוטה לבטלה ע"י מחשבת פיגול וא"כ הרי א"א איפוא לפרש הכתוב בענין ספק וכמובן דז"א דגם זה ניחא אחר העיון וזה לפמ"ש בס' מלוא הרועים חלק ב' בהך כללא דלקולא ולחומרא לחומרא דרשינן דיש דיעות, דהוא מטעם ספק והתוס' בב"ק (דף ג' ע"א) כתבו דמדה מסורה כך מטעם וודאי וכ' הוא ז"ל דב' הדברים אמת דכיון דדין הספק להחמיר מטעם ספק עכ"פ דסד"א לחומרא מה"ת א"כ הרי ידעה התורה שע"י הסתימות נחמיר וע"כ ממילא הוי הסתימות כאילו נתפרש להחמיר ושוב הוי החומרא בתורת וודאי דהסתימות מורה ע"ז בוודאי והוי כאילו נמסרה הילפותא כך מתורת וודאי עש"ה

ולפי"ז נמצא בהך דלקולא ולחומרא כו' דכפי מה שהוא דין הספק אילו הי' נשאר בספיקו כך הוא כוונת המדה בתורת וודאי כיון דידעה התורה דמפני הספק נעשה כך ולפי"ז בספיקות בפסולי קרבנות דכך דינם דלכתחלה לא יקריב ובדיעבד כשר א"כ כאן דהספק הוא במדת המה מצינו איך נדון המה שם לא חלקת אם להכשיר או לפסול ה"ל נמי כאילו נמסרה המדה בוודאי דלכתחלה לא יקריב ואם קרב הורצה ואין כאן ספק כלל לפי האמת רק כך מדה מסורה בתורת וודאי וא"כ שפיר אין פיגול לבעלים בקמיצה דמנחות רק לענין לכתחלה אבל לא לדיעבד לפסול הקרבן וא"כ שפיר אפי' תפגל הסוטה במחשבתה בשעת קמיצה שפיר לא תופסל המנחה ושפיר תובדק וכמובן ודו"ק היטב מאוד ועוד נראה דכאן דדנין לענין פסול הקרבן לא שייך כלל הך דלחומרא דרשי' דפסול הקודש הוי להיפוך קולא לגבי הקודש מה שאנו מפסידין לקודש את הקדושה ואומרים דנפסל הקרבן ויהי' דינו לשריפה ולאיבוד ודו"ק היטב

[ועפיד"ז תירצתי במ"א קושיית התוס' בשוחט את הפסח על החמץ דנימא כל מלתא דאמר רחמנא כו' ויופסל הפסח וכתבתי לפי המבואר באחרונים בשם השו"ת פנים מאירות דבמקח הנעשה באיסור מצד אחד או מצד המוכר או מצד הלוקח לא שייך סברא דכל מלתא כו' דאין לו אל האחר להיות נפסד מפני עבירתו של זה ולפי"ז גם כאן אין אל הקודש להיות נפסד קדושתו מפני