גבורות שמונים קיב

יומא (דף נ"ט) דיה והרי דאא"ע הוי היקש דאיתקש הדבר הנדרש עליו באא"ע אל הדבר הכתוב בהדיא ובמ"א הארכתי בזה להביא עוד כמה דוכתי דמבואר בם כן וא"כ גם כאן הוי היקיש שינוי בעלים לשינוי קודש וזה נראה לכאורה בפשיטות כוונת הגמ' מנחות (דף ב' ע"ב) מכדי מחשבה דפסל רחמנא היקישא הוא מה לי שינוי קודש מה לי שינוי בעלים והכוונה דשינוי קודש ושינוי בעלים איתקשו זל"ז ולכן אין לחלק ביניהם ע"ש היטב ודו"ק ואולם רש"י ותוס' שם לא פירשו כן]

וא"כ לפי"ז עכ"פ בחטאת דמבואר בזבחים (דף מ"ו ע"ב) דאף דלשם חולין כשר בשאר קרבנות מ"מ בחטאת הוא רק כשר ואינו מרצה היינו דאינו עולה לבעלים לשם חובה וצריך להביא חטאת אחר עש"ה ולפי"ז במחשב בחטאת שלא לשם חטאת או שלא לשם בעלים נמי נהי דהחטאת כשר מ"מ אינו מרצה ואין עולה לבעלים לשם חובה וכמובן [וזה נראה טעם הרמב"ם דכ' פט"ו מפסוהמ"ק ה"ח וה"ט דשוחט חטאת לשם מחויב עולה או לשם מת כשירה ולא עלתה לבעלים וצ"ל הטעם כנ"ל דדל מחשבת האחר דאין מחויב כפרה כמותו מהכא וכן דל מחשבת המת מ"מ הא ה"ל מיהת מחשבה שלא לשם בעלים ובמחשבה זאת לבד נמי הא אין עולה לבעלים בחטאת וכנ"ל]

והנה נראה לחדש עוד דכל שאין עולה לבעלים לשם חובה אזי אין לבעלים מחשבה לפגל אפי' לראב"י דבעלים מפגלין דכיון דאין עולה לבעלים בלא"ה תו אינו בעלים עוד כיון דאין עולה לו ואין לו כח לפגל וא"ל דנהי דאין עולה מ"מ הרי הוא קרבן נדבה והוי גם הנדבה שלו ואכתי הרי הוא בעלים של הנדבה וראוי שתועיל מחשבתו מטעם בעלים עדיין דז"א דכיון דנעשית נדבה רק מאיליה ע"י מחשבת העובד ולא הוא שהקדישה לנדבה זו לכן אין הוא נחשב בעלים של נדבה זו ואין לו כח לפגל וראי' לזה ממ"ש הרמב"ם (פי"ח מפסוהמ"ק ה"א וב') דכל המחשב מחשבה שאינה נכונה בקדשים דהוא בלא יחשב טעם האיסור משום דהוא כמטיל מום בקדשים דהואיל ופוסל את הקודש הוי כמטיל מום ע"ש ואף דגם מחשבות שלא לשמה הם באיסור דלא יחשב עש"ה ברמב"ם (פט"ו ה"ג) ובהם הרי הקרבן כשר רק שאינו עולה לבעלים לשם חובה וצ"ל דמה שאינו עולה לשם חובה הוא ג"כ גרעון בקרבן והוי ג"כ כמטיל מום. ואולם אכתי, הרי תיקשי דבמקדיש קרבן נדבה כגון אומר הרי זו שלמים דאז אם הכהן מחשב מחשבת שלא לשמה הרי אין שם הגרעון של המנע העלי' לשם חובה דהרי אין הבעלים צריכין להביא קרבן אחר וקרבן זה הרי נשאר נדבה גם במחשבה זאת וכדדרשי' ריש זבחים אמחשבת שלא לשמה אם כמה שנדרת עשית יהא נדר ואם לאו (רק חישב שלא לשמה) נדבה יהא כו' ע"ש וא"כ הרי אין כאן גרעון כלל דנדבה הקדיש והרי היא נדבה עדיין וא"כ מדוע אסור גם בכה"ג לחשב מחשבת שלא לשמה דהרי בקרבן נדבה ג"כ אסור לחשב מחשבת שלא לשמה וכדאמרי' בזבחים שם ונדבה מי שרי לשנויי בה עש"ה

וא"כ לרמב"ם הנ"ל דכל מחשבה אסורה בקדשים טעם האיסור רק מפני שפועל גרעון בקרבן א"כ כאן דאין כאן שום גרעון כלל מדוע המחשבה אסורה ועל כרחך לומר דגם כאן הוא גרעון דאף דנדבה הקדיש והרי היא נדבה מ"מ מה שנאמר אם כמה שנדרת עשית יהא נדר ואם לאו נדבה יהא אין זו נדבה שהקדישוה בעלים רק היא נדבה אחרת נעשית מאיליה ע"י מחשבתו דכך גזרה תורה דמחשבת שינוי שלו עוקר עכ"פ הקדש הבעלים וכגון שאמרו הבעלים הרי זו שלמים והוא מחשב לשם עולה הרי נעקר בזה הקדש שלמים שהקדישו בעלים אלא דגוף הקדושה אין לו כח לסלק ונעשית שלמים נדבה מאיליה וע"כ זהו גרעון בקרבן ג"כ מה שהוא רק קרבן כשר מאליו ולא קרבן שהוקדש ע"י ישראל דיש לו מעלה טפי ודו"ק היטב מאוד [ואם דמלשון רש"י ריש זבחים שם לכאורה לא משמע כן מ"מ גם