גבורות שמונים י

הוא דרבי בהו רחמנא קדושה יתירא ואם כי הגירסא הזאת צ"ע דכיון דשם אין דני בכהן המגרש בעברו על לאו דלא יוכל לשלחה מפאת כהן כיון דגם ישראל מציווה ע"ו וא"כ בדבר כזה נראה ודאי דגם הכהנים אינן עם בפ"ע וע' יומא (דף ס"ו ע"א) אטו כהנים לאו בכלל עמך ישראל נינהו וע' ערכין (דף י"ד ע"א) דכהנים וישראלים חד אומה נינהו מיקדש הוא דקדישי כהנים טפי עכ"ז בדבר שבא בו הכהן מפאת כהן שפיר שייכא סברא הנ"ל דכהנים עם בפ"ע הן וע"כ בדבר כזה אם אשה תעשה כהן לשליח בדבר שהיא באה בו רק מפאת אשה והכהן בא במעשה שליחותו רק בתורת כהן א"כ ה"ל שני מרחקים בינו לבינה מפאת היות נשים עם בפ"ע לגבי כל אנשים ומפאת היות כהנים עם בפ"ע גם במין אנשים וע"כ שוב שפיר קמה סברת הש"ס גיטין הנ"ל דליתא לענין שליחות בכגון זה כלל וא"כ במנחת סוטה דהאשה באה בתורת אשה והכהן המקריב בתורת כהן שפיר אינו שלוחה כלל ואינה יכולה לפגל וכמ"ש בא ת הקדים

יב) עי"ל לפמ"ש כבר דהא דבעלים מפגלין על כרחך לומר דמפאת מה דקני לי' לכפרה הוא דחשוב בעלים כיון דיש לו בו תועלת וזכות הכפרה דאילו קניין עצמותי הא אין לו בו כלל שהרי הוא של גבוה ולפי"ז נראה פשוט לפי המבואר בספרי נשוא פיסקא ח' מנחת זכרון שומע אני זכות וחובה ת"ל מזכרת עון כל הזכרונות שבתורה לטובה וזו לפרעניות דברי ר' טרפון כו' עכ"ל וכן הוא בירושלמי סוטה פ"ג ה"ד וא"כ י"ל דראב"י דזבחים הנ"ל ס"ל כר' טרפון הנ"ל וא"כ כיון דהמנחה באה רק לפרענותה לבד ולא לזכותה נמצא שאינה בעלים כלל ושפיר לא מצי מפגלה

יג) עי"ל עד"ז באופן אחר עפ"י המבואר בירושלמי סוטה שם ה"ג רבנן אמרי מנחה היא שהיא בודקתה ור"ש אומר המים הן בודקין אותה עכ"ל הירושלמי וע"כ ראב"י ס"ל כרבנן דהלכתא כוותייהו דסברי דהמנחה היא שהיא בודקתה והנה ענין בדיקת המנחה שהקרבת המנחה היא בודקת אותה אם טמאה היא ואם טהורה וכלשון הזה מבואר ג"כ בזבחים (דף מ"ד ע"ב) ומנחות (דף ע"ג ע"א) ועוד בכמה דוכתי דמנחת סוטה באה לברר עון ונראה עניינו דכל הקרבה לגבוה הרי הוא התקרבות של המביא הקרבן לגבוה שהוא בא להתקרב לפניו ית' בקרבן זה וע"כ נראה דמנחה זאת בה ענין התקרבות כזה אשר אין ראוי אליו רק אשה טהורה וע"כ אם היא טהורה וראוי' להתקרב לגבוה בהמנחה אזי מנחתה מתקבלת לרצון ומתברכת על ידה ונקתה ונזרעה זרע שאם היתה עקרה נפקדת או שאם היתה יולדת שחורים יולדת לבנים כו' משא"כ אם היא טמאה ואין ראוי' להתקרב לגבוה אזי אדרבה נענשת על ההתקרבות ההוא שבאה להתקרב לגבוה בטומאתה והוא כענין עונש דבא למקדש טמא וטמא ששימש] ולכן וצבתה בטנה וגו' וא"כ כיון דחיישי' רק דשמא היא טמאה ותערים לפגל המנחה במחשבתה כדי שלא תובדק א"כ זהו הרי אין חשש כלל דאם היא טמאה הרי אין לה שום זכות בהמנחה ואדרבה הקרבת המנחה נחשב לחטא לה ונענשת עלי' וא"כ איננה בעלים כלל ושפיר לא מצי מפגלה

יד) עי"ל עפ"י הנ"ל דהא דבעלים מפגלין בכל הקרבנות אע"ג דגוף הקרבנות של גבוה הם מ"מ כיון שפעולת הקרבן שהוא פועל עבור הבעלים הוא דקרבנות הבאים לכפרה הנה פועלים כפרת חטא אל הבעלים וכן עולה מכפרת אעשה ושלמים מטילין שלום כו' וכן כל הקרבנות פועלים איזה פעולה טובה והטובה ההיא נמשכת אל בעלי הקרבן וע"כ מפאת זה הוא דחשיבי בעלים ויש להם כח לפגל ג"כ וא"כ מנחת סוטה דאין לה שום פעולה אחרת רק שבאה לברר עון וכש"ס זבחים ומנחות הנ"ל עש"ה וא"כ אם הסוטה באמת טמאה