גבורות שמונים קט

שתהא זביחה לשם בעל התודה וא"כ אטו שלא לשם אחר כתיב בקרא הא בעי' לשם בעל התודה וא"כ כל שהוא שלא לשם בעל התודה פסיל שפיר וכן כל שאר הלימודים דזבחים שם (דף ד' ודף ז' ע"ב ודף ח') עש"ה כולם הם כענין זה דכתיב עליו ודרשינן ולא על חבירו וכן חטאתו וכן על המטהר כו' עש"ה וא"כ אטו ולא על חבירו כתיב בקרא הא עליו כתיב וממעט את שאינו עליו וא"ל דכל שאינו בשביל חבירו רק שלא בשביל בעלים ה"ל רק סתמא דכשר דז"א דסתמא הוי רק כשאינו חושב כלל דאז אמרינן דסתמא לשמן קאי וכן דסתמא לשם בעלים קאי אבל כשמחשב בפירוש של בשביל בעלים אף שאינו מחשב בשביל אחר מ"מ הרי זה מחשבה להדיא שלא לשם בעלים לא סתמא ושפיר יש לו לפסול כך נראה פשוט מסברא לכאורה אף שלא מצאתי הדבר מבואר

וקצת ראי' לזה מתוס' ב"ק (דף ע"ו ע"א) דאהא דס"ל לר"ש שם דגונב קדשים שחייב באחריותן וטבחן חייב בדו"ה פריך דהא שמעינן לי' לר"ש דאמר שחיטה שאינה ראוי לאו שמה שחיטה ושחיטת קדשים נמי שחיטה שאינה ראוי' היא (דס"ד דשחטן בחוץ קאמר) ומשני בשוחט תמימים מבפנים לשם בעלים ופריך והרי חזרה קרן לבעלים (ס השבה ואמאי חייב) כו' כי אתי רבין אמר ר' יוחנן בשוחט תמימים מבפנים שלא לשם בעלים (דשחיטה ראוי' היא דקיי"ל כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשירין וקרן לא חזרה לבעלים דקיי"ל דלא עלו לבעלים לשם חובה) ובתוד"ה שלא לשם בעלים כ' וז"ל וה"ה שלא לשמן (פי' דה"ה דהוי מצי לאוקמי בשינוי קודש בשוחט שלא לשמן) א"נ ההוא נמי קרי לי' שלא לשם בעליהן משום שלא עלו לבעלים לשם חובה עכ"ל ונראה כוונת התוס' דגם מחשבת שינוי קודש חשיבא מחשבה שלא לשם בעלים כיון דגם ע"י השינוי קודש הרי הדין דאינו עולה לבעלים לשם חובה ולכן ממילא ה"ל מחשבת השינוי קודש מחשבה שלא לשם בעלים ג"כ כיון דע"י מחשבה זו לא יעלה הקרבן לבעלים וע"כ ה"ל ממילא כאילו חישב שלא לשם בעלים ושפיר קרינן לה שלא לשם בעלים וע"כ כיון דהוצרך הש"ס למימר דחישב או מחשבת שינוי קודש או מחשבת שינוי בעלים כי היכי דליתכשר ועכ"ז לא יעלה לבעלים לשם חובה וע"כ כיון דגם מחשבת שינוי קודש הוי מחשבה שלא לשם בעלים ג"כ לכן ניחא לי' למינקט שלא לשם בעלים דכולל ב' המחשבות גם יחד כיון דגם במחשבת שינוי קודש יש מחשבה זאת דשלא לשם בעלים ממילא ודו"ק

[ויש דוגמא לזה ברש"י מנחות (דף מ"ט ע"א) ד"ה ומחשב דכ' דאם חישב בחטאת לשם שלמים הוי זה מחשבת פיגול דכיון דדין חטאת להאכל ליום ולילה ואילו שלמים נאכלין לב' ימים ולילה אחד לכן ה"ל מחשבתו לשם שלמים ממילא מחשבת אכילת חוץ לזמנו ואע"ג דהוא לא חישב כלל מאכילת חוץ לזמנו מ"מ כיון דדין השלמים כן לכן ה"ל ממילא מחשבת שינוי קודש שלו מחשבת חוץ לזמנו עש"ה וכזה הוא גם כאן דכיון דע"י השינוי קודש ממילא אין עולה לבעלים לכן ה"ל ממילא מחשבת השינוי קודש מחשבה שלא לשם בעלים ג"כ ואם דיש לחלק בין הנושאים מ"מ הוא דוגמא שפיר כמובן]

ואולם עדיין הא קשה בדברי התוס' ב"ק הנ"ל לפי הבנתנו זאת דאכתי מאי בכך דע"י השינוי קודש אין עולה לבעלים וחשיב לי' מחשב שלא לשם בעלים דסוף סוף הא אין זה מחשבת שינוי בעלים שהרי רק אין עולה לבעלים אבל הרי אינו עולה ג"כ בשביל אחר שאינו בעליו וא"כ הרי לא תוכל מחשבה זאת להחשב רק שחישב שלא לשם בעליה אבל לא שחישב לשם אחר ודו"ק היטב וא"כ הא עדיין הקושי' במק"ע דמדוע נקט הש"ס בשוחט שלא לשם בעלים דמשמע דמה שאינו עולה לבעלים הוא מפאת שחישב שלא לשם בעלים והא במחשבת שינוי קודש אין פסול זה כלל וא"כ אכתי מדוע נקט טפי שינוי בעלים משינוי קודש וא"כ הרי על כרחך לומר באמת דע"י מחשבה שלא לשם בעלים