גבורות שמונים קח

דבשחיטה הא לא משכחת כלל פיגול לבעלים בתורת בעלים וכנ"ל וגם מדוקדק מאי דנקט רש"י קבלה לחוד ולא גם הולכה וזריקה וכמו שכתבנו דגם אהולכה וזריקה לא קאי ראב"י ואולם מהולכה וזריקה אין קושיא כ"כ על דברי רש"י די"ל דעבודה הקודמת נקט קבלה ויובן ממילא דה"ה בהולכה וזריקה שאחרי' אולם אשחיטה הא קשיא טובא דמדוע שבק לשחיטה ונקט קבלה שאחרי' ולהנ"ל הנה הדבר מדוקדק היטב הדק בס"ד והנה לא נעלם ממני דבחולין ו ל"ח ע"ב) פירש"י אהך דבעלים מפגלין אם חישבו על שחיטת כהן או על זריקתו ע"ש ואולם בדבריו כאן בזבחים הרי נראה בעליל שלא רצה לפרש כן ושבק לשחיטה ונקט לקבלה שאחרי' וע"כ בדבריו כאן שפיר יתכן הבנתם כדברינו אלה בס"ד ויש כזה טובא ברש"י דפי' במקום אחד באופן אחר ממה שמפרש במקום אחר וחוזר בו מפירושו וכנודע]

ולפי"ז נראה דגם בקמיצה דמנחות נהי דבקמיצה דמנחות הי' שייך פיגול לבעלים כיון דזר פסול בקמיצה וכהנים שלוחי דרחמנא נינהו גם בקמיצה ולא שלוחי דידן וליכא פסול מפאת חסרון השליחות ושוב ראוי שיחול איפוא פיגול הבעלים וכמובן מ"מ כיון דכל ענין פיגול דקמיצה משלמים הוא דילפינן ובשלמים הא לא משכחת פיגול כלל לבעלים בשחיטה מתורת בעלים לכן ממילא גם בקמיצה שכנגדה במנחות ג"כ אין פיגול לבעלים מתורת בעלים דכל שאין בו פיגול בשלמים אף דהוא רק מפאת דלא משכחת ואילו במקום אחר משכחת ליה מ"מ אין בו פיגול גם במקום האחר כיון דלא ילפינן ליה רק משלמים וכמו שהבאתי, כבר כ"פ גמ' זבחים (דף י"ג ע"ב) דס"ל לאילפא ור"ל דטבילת אצבע אין מפגלת בחטאת פנימית הואיל ואין בו פיגול בשלמים ואף דאין טבילת אצבע כלל בשלמים עש"ה דיש שם פלוגתא בזה וא"כ עכ"פ ראב"י דזבחים (דף מ"ז ע"א) הנ"ל הא מצי סבר כסברת אילפא ור"ל וא"כ שפיר אין פיגול לבעלים כלל בקמיצה דמנחות כיון שהכהן הוא הקומץ והבעלים רק בתורת בעלים הוא שבאים לפגל וכיון שאין להם פיגול בתורת בעלים בשחיטה דשלמים ה"נ לית להו פיגול בקמיצה דמנחות וכנ"ל וא"כ נמצא שאין עוד פיגול לבעלים כלל וכלל במנחות גם לראב"י ולק"מ עוד מסוטה ודו"ק כי הדברים נכונים מאוד בס"ד

[ולפי"ז גם בעופות אין פיגול לבעלים לראב"י ולא קאי ראב"י רק אזבחים לחוד וע' זבחים (דף ט"ו ע"א) וברש"י שם ד"ה אלא בהולכה זוטרתא כ"ע לא פליגי דפסולה מש"ש ומא דגריס דלא פסלה טעמא משום דלאו כלום הוא ואין שם הולכה עלי' כו' עש"ה]

עוד יש לי לומר מטעם אחר דלא ליהני מחשבת פיגול של הסוטה בקמיצה דמנחת סוטה אפי' אי לא נימא כרשב"א הנ"ל דעבודה שלא בשליחות במידי דבעי שליחות הוא פסול בעבודה דמ"מ נראה לחדש דפסול שלא לשם בעלים מיהא אית ביה ואינו עולה לבעלים לשם חובה בכל הקרבנות והוא פסול בפסח ובחטאת שפוסל בהם שלא לשמה וזהו דכיון דשוחט שלא בשליחות והיינו דשוחט שלא בשביל בעלים דאילו שוחט בשביל בעלים הרי הוא שליחות ממילא כיון דעושה את המעשה בשביל בעליו וכיון דאינו עושה אותו בשביל בעליו א"כ הוא שחוטה שלא לשם בעלים ממילא וא"כ הא ה"ל זה מחשבה שלא לשם בעלים דאינו עולה לבעלים לשם חובה בשאר קרבנות ועושה פסול בפסח וחטאת ואין לומר דמחשבה שלא לשם בעלים הוי רק כשחושב לשם אחר שאינו בעליו כגון שוחט קרבן ראובן לשם שמעון אבל קן שאין כאן כוונה לשם שמעון רק שהוא שלא לשם ראובן לא פסלא מחשבה כזאת דז"א דהא ילפותא דמחשבת שינוי בעלים הוא מקרא דבשר זבח תודת שלמיו בזבחים (דף ד' ע"א) שתהא זביחה לשם תודה ואם אינו ענין לשינוי קודש תנהו ענין לשינוי בעלים עש"ה והיינו דאם אינו ענין לשתהא זביחה לשם תודה תנהו ענין