גבורות שמונים קז

השליחות וודאי אבל שליחות גוף העבודה מדוע יתבטל וע' היטב בר"ן בנדרים שם וע' גיטין (דף כ"ט ע"א)]

וא"כ נהי דסברת המקשן דנדרים הנ"ל דגוף שליחות העבודה יש לה להתבטל מפאת עוות הפיגול מ"מ אחרי דיש קרא דלא יחשב לומר דהוי פיגול בכה"ג דילמא אתי קרא באמת לבטל סברא זאת ולומר דאין עוות הפיגול מבטל לשליחות של גוף העבודה כלל ואין כאן פסול כלל מפאת ביטול השליחות ומה"ט הוא דחייל הפיגול ואף דהפיגול הא וודאי הוא שלא בשליחות מ"מ בפיגול גופי' גזה"כ הוא דחייל גם שלא בשליחות אבל שיחול הפיגול גם עם היות ביטול השליחות של העבודה זה הרי אין לנו דאחרי שיש לנו להבין ב' הבנות בענין הגזה"כ א' דכוונת הגזה"כ לומר דאין עוות הפיגול מבטל שליחות של גוף העבודה ואין כאן פסול של עבודה שלא בשליחות כלל ב' דכוונת הגזה"כ לומר דגם עם עבודה שלא בשליחות חייל פיגול וזאת ההבנה השני' הרי מוספת יותר דאילו לפי ההבנה הא' הא יחול פיגול רק כאשר יעבוד העובד בשליחות ויפגל עם העבודה ואילו לפי ההבנה השני' גם אם יעבוד שלא בשליחות ויפגל הרי ג"כ יחול הפיגול א"כ תפשת מיעוט תפשת והיתרון שאין עליו ראי' מן המקרא שפיר יש לו להשאר כפי הסברא החיצונה וכיון דמסברא החיצונה העבודה שלא בשליחות הוא פסול ואין לפיגול לחול עמו כיון דלא קרב המתיר כמצותו וכי היכי דלא חייל עם שום שאר פסול ע"כ כיון שאין לנו ראי' מן המקרא נגד זה דיוכל להיות כוונת חידוש המקרא רק דעוות הפיגול אין מבטל שליחות העבודה ויש עדיין שליחות העבודה וכנ"ל ע"כ היכא דעובד בהדיא שלא בשליחות ומפגל עם זה שפיר ראוי להיות הדין כפי הסברא החיצונה עדיין דהעבודה שלא בשליחות הוא פסול ואין לו לפיגול לחיל וכנ"ל וז"פ וע"כ שפיר גם השתא דכתי' קרא דלא יחשב מ"מ רק בשוחט בשליחות ומפגל מדעת עצמו הוא דחייל הפיגול משא"כ היכא דשוחט שלא בשליחות ומפגל שפיר דברינו במק"ע דלא חייל הפיגול משום דהוי פסול מפאת השחיטה שלא בשליחות ולא חייל פיגול עמו כיון דלא קרב המתיר כמצותו ודו"ק היטב בכ"ז]

ומעתה הנה למדנו דלא משכחת כלל פיגול לבעלים בשחיטה בקרבנות בתורת בעלים דאם שוחט בעצמו או ע"י שלוחו דהוי כשוחט בעצמו דששא"כ ומתייחסת המעשה לבעלים ע' לקח טוב כלל א' הא ה"ל פיגולו בתורת שוחט וא"צ לבא לענין חלות שלו מתורת בעלים ולרבנן נמי דאין בעלים מפגלין הא ג"כ חייל הפיגול מתורת שוחט ועובד וכמובן וא"כ גם לראב"י דס"ל דחדית קרא דבעלים מפגלין מ"מ מנין לנו לומר דכוונת הכתוב על השחיטה דאם הבעלים שוחטין במחשבת פיגול חייל פיגולם מפאת בעלים והרי לא נתפרש שחיטה בקרא וכיון דבשחיטה יש לפיגולם בלא"ה לחול מפאת שוחט ממש א"כ הרי נשאר כפי הסברא החיצונה דאין לבעלים ענין לפגל וחל פיגולם רק בתורת שוחט ממש כמו לרבנן ולא בתורת בעלים כלל וכמובן בפשיטות ואם אחר שוחט שלא בשליחות בעלים והבעלים מחשבים מחשבת פיגול שוב כיון דנעשתה השחיטה שלא בשליחות הרי הקרבן פסול ולא חייל מחשבת פיגול כלל דלא קרב המתיר כמצוותו וכנ"ל וא"כ לא משכחת פיגול דבעלים לראב"י בזבחים רק בקבלה ולא בשום שאר עבודה דבזריקה אין פיגול לבעלים ובהולכה גם לכהן אין פיגול משום דאפשר לבטלה ובשחיטה לא משכחת פיגול דבעלים מתורת בעלים וכנ"ל וכל הך דינא דבעלים מפגלין הוא רק בקבלה איפוא לחודא ומדויקים בזה דברי רש"י זבחים (דף מ"ז ע"א) שם דכ' אהך דראב"י שמעתי שהבעלים מפגלין וז"ל שמעתי שהבעלים מפגלין בעבודת הכהן אם קיבל הכהן בשתיקה וחשבו הבעלים עליו על פיגול הוי פיגול עכ"ל

ויש תימא בדברי רש"י דמדוע שבק לשחיטה הקודמת לקבלה ונקט רק קבלה ואולם להנ"ל דבריו מדוקדקים בס"ד