גבורות שמונים קד

כנוחר ולא הוי פיגול וכשר מיהא לא הוי ואיהי לא קשיא לי' למה אינו כשר אלא פיגול הוא דקשיא לי' כנ"ל עכ"ל הרשב"א ז"ל

והנה שהרשב"א ז"ל מפרש קושיא דגמ' אמאי פיגולן פיגול לימא לי' לתקוני שדרתיך ולא לעוותי וכיון דמעוות הרי אינו שליחו עוד שלא עשאו שליח לעוות וכיון דאינו שליח לכן יש לו להפסל משום זה דכיון דכהני שלוחי דידן אם היתה העבודה שלא בשליחות העבודה פסולה וא"כ כיון דפסול בלא"ה שוב אין לו להיות פיגול דהא לא קרב המתיר כמצותו וא"כ תיקשי דאמאי פיגולן פיגול כך הוא פי' הרשב"א בגמ' הנ"ל ודברינו לעיל אות (מ"א) הם לפי פי' הר"ן שם ההכרח לומר להיפוך דעקירת השליחות אין פוסל העבודה עש"ה בר"ן ובדברינו לעיל בזה ותבין

והנה מה שכ' הרשב"א בדבריו ולא הוי כשוחט קרבן אלא כנוחר פשוט דהוא רק אשגירת לישן דהא איבעי' דגמ' נדרים שם לא קאי אשחיטה כלל ולא איירי בשחיטה כלל דבשחיטה פשיטא דכהנים שלוחי דידן הוי דהא חובת שחיטה על הבעלים רק כוונת הגמ' על שאר העבודות כמובן בפשיטות וגם א הרשב"א דהוי כנוחר בלא"ה צ"ל דלאו דווקא הוא דכנוחר הא וודאי דלא הוי דאין לו להיות נבילה דשחיטה מיהת הא איכא כשוחט בהמת חברו שלא מדעתו ורק דבענין העבודה הוא פסול דהעבודה צריכה להיות בשליחות וה"ל כעבודה שנפסלה דהוי קדשים פסולין אבל נבילה וודאי לא הוי וז"פ וא"כ אין לנו לקחת מדברי הרשב"א רק גוף פירושו דפי' בגמ' דאי כהני שלוחי דידן בעבודה אם נעשות העבודה שלא בשליחות ה"ז פסול בעבודה וא"א לו להיות פיגול עוד כיון דלא קרב המתיר כמצותו ולפי"ז בשחיטה דקיי"ל לפי האמת דכהני שלוחי דידן כיון דחובת שחיטה על הבעלים וכמ"ש כבר כ"פ והבאתי הך דפסחים (דף ז' ע"ב) מיתיבי ברוך אשר קדשנו ב"ו על השחיטה התם היכי נימא נימא לשחוט לא סגי דלאו איהו שחיט פסח וקדשים מאי איכא למימר וברש"י פסח וקדשים הבעלים נצטוו דכתיב וסמך ידו ושחט עכ"ל וכיון דחובת שחיטה על הבעלים על כרחך דאפי' שחט כהן הוי ג"כ רק שליח הבעלים דהא שחיטה בזר כשירה וא"צ כהן כלל ומה ענין לכהנים להיות שלוחי דרחמנא ואין עדיפות בשחיטה לכהן מלאחר רק כיון דהמצוה על הבעלים צריך שישחטו בעלים בעצמן או ע"י שלוחם יהי' כהן או אחר כי היכא דיוחשב ג"כ ששחטו הם מטעמא דששא"כ וכמובן [וע"ע בקידושין (דף מ"א ע"ב) דמבואר ג"כ דשחיטת קדשים ע"י אחר שלא בבעלים הוא מטעם שליחות ופריך עלה מנ"ל מקרא דששא"כ לענין שחיטת קדשים עש"ה כולה סוגיא וברש"י וע"ע בערכין (דף ב' ע"א) תוד"ה תחלת הקדש וז"ל ונילף נמי שחיטה מסמיכה ולא ישחוט יורש (כי היכי דיורש אינו סומך) הא ליתא דאפי' שלוחו לא מימעיט לשחיטה עכ"ל ומדלא כתבו דעדיפא מיניה דאפי' אחר לא מימעיט לשחיטה מבואר ג"כ דמצות שחיטת קדשים היא דווקא בבעלים או ע"י שלוחן אבל לא ע"י אחר שלא בתורת שליחות]

וא"כ לפי"ז היכא דשחט אחר שלא בתורת שליחות שוב שפיר הוא פסול לדברי הרשב"א הנ"ל דאי כהני שלוחי דידן אזי אם נעשה שלא בשליחות הוא פסול בעבודה דהא בשחיטה לכ"ע שחיטת אחר ואפי' שחיטת כהן הוא בשליחות בעלים וכנ"ל וא"כ שוב שפיר לא שייך פיגול כלל אם נשחט הקרבן שלא בשליחות כיון דלא קרב המתיר כמצוותו וכנ"ל

[ואין לומר דהא דחינן בנדרים התם בגמ' להך קושיא מהך דהכהנים שפיגלו כו' ואמרינן שאני התם דאמר קרא לא יחשב מכל מקום דז"א דזהו רק לפי הה"א דכהנים שלוחי דידן גם בשאר עבודות והי' קשה ע"ז מהך דהכהנים שפיגלו כו' הוצרך הש"ס לזה לומר דטעמא משום דדרשינן לא יחשב מ"מ אבל לפי האמת דכהנים שלוחי דרחמנא בשאר עבודות מטעמא דמי איכא מידי דאנן לא מציק