גבורות שמונים קג

רבה (דף כ"ו ע"א) דקומץ לא בעי קידוש כלי כו' עכ"ל

ואולם לדרכנו הנה נכון הדבר בעזה"י דמשכחת שפיר גם לר"ש קמצים שלא קידשו בכלי כיון דהכשר היד לר"ש הוא רק מפאת דהיד נחשבת כלי והוא כליו וככל הנ"ל וה"ל לקיחת הקומץ שלוקחו לידו בקמיצה קידוש כלי שלו וע"כ נהי דלכאורה לא משכחת שלא יהי' זה דהא על כרחך הוא קומץ בימינו וא"כ הרי עם הקמיצה נעשה הקידוש כלי תמיד מ"מ כיון דענין היד רק דגם היא נחשבת כלי ומקדשת את הקומץ ככלי ע"כ נראה דלמ"ד דכלי שרת אין מקדשין אלא מדעת אזי אם יכוון הכהן לקמיצה לבד ולא לקידוש קומץ ביד ועכ"פ אם יכוון בפירוש שאין דעתו שיתקדש הקומץ קדושת כלי בידו ודעתו רק לעבודת קמיצה לחוד אזי שפיר יהיה חסר לקומץ זה קידוש כלי גם לר"ש דגם לר"ש הא צריך קידוש כלי רק דהיד נחשבת כלי וע"כ גם ביד נהיג שפיר דינא דאין מקדש אלא מדעת כמו בכלי ואם דעתו שלא יקדש היד שפיר ג"כ אינו מקדש וא"כ הא משכחת לי' שפיר גם לר"ש קמצים שלא קידשו בכלי ודו"ק כי נכון הוא בס"ד

והנני חוזר לענייננו ואומר דאחרי הקדימנו כל הנ"ל הנה הרי נשאר לנו רק עוד לחפש טעם לשלא תועיל מחשבת בעלים בקמיצה דמנחות לראב"י ונראה בזה דכיון דקמיצה דמהני ביה מחשבה ילפי' לי' ג"כ רק משלמים בהקישא דזאת התורה כמבואר ברש"י יומא (דף מ"ח ע"א) ד"ה מי יליף מלא מלא ממנחה וע"כ אין פיגול בקמיצה במנחות רק דומיא דשחיטה בשלמים וכל שאינו בשחיטה דשלמים ליתי' ג"כ בקמיצה דמנחות דהוא כנגד שחיטה בזבחים וע"כ נראה לחדש דהך דבעלים מפגלין אין לו מציאות כלל בשחיטה וזה דהא אם הבעלים שוחטין בעצמן או על ידי שלוחן ומפגלין א"כ הא אין צריך לבוא לחלות פיגולם מפאת בעלים דהא חל פיגולם מפאת שוחט ממש דע"י שלוחם נמי כיון דששא"כ ה"ל כאילו שחטו בעצמם ומהני מחשבתם מפאת שוחט ואם היכא דאחר שוחט שלא בשליחותם וחשבו הם מחשבת פיגול [ויל"ע אי זה חשיב שלא בשליחות דהא אם מחשבין גלי דעתייהו דניחא להו בשחיטתו דהא אין מחשבה רק בעבודה וא"כ כשהם מחשבין הרי מחזיקין את השחיטה לעבודה והרי רוצים וניחא להו איפוא בשחיטתו ושוב הוי ממילא שליח דידהו מטעם זכי' דזכי' מטעם שליחות ושוב הוי ג"כ כאלו שחטו בעצמן ומהני מחשבתם בתורת שוחט ואולם משכחת באחר ששוחט ואומר בפירוש שאינו רוצה להיות שליח הבעלים רק אדעתא דנפשי' הוא דשחיט דאז אף על פי שהבעלים רוצים בשחיטתו מ"מ כיון דהוא אינו רוצה להיות שליח שלהם אינו נעשה שלוחם על כרחו וה"ל נשחט שלא בשליחות ושוב מחשבתם רק מפאת בעלים לא מפאת שוחט]

ונראה דבכה"ג לא יחול באמת פיגול הבעלים כלל וזה דכיון דחובת שחיטה בקדשים על הבעלים והמצוה שיהיה הקרבן נשחט ע"י הבעלים או ע"י שלוחן לכן אם אחר שוחט שלא בשליחות הבעלים הוי זה פסול בקרבן ואין בו פיגול עוד כיון דלא קרב המתיר כמצותו ונהי דלעיל אות מ"א ובלקח טוב כלל א' כתבנו היפוך זה דאף דחובת שחיטה על הבעלים אין זה פסול בקרבן מה שנשחט שלא בשליחותם ורק מצות שחיטה בבעלים הוא דלא נתקיימה אבל קרבן גופיה לא מיפסיל ע"ש ושם הראיות שהבאנו לזה מ"מ ראיתי אח"כ כי הרשב"א חולק ע"ו דבנדרים (דף ל"ו ע"א) אהא דאמר שם איבעיא להו הני כהני שלוחי דידן הוי או שלוחי דשמיא כו' תנן הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין הא שוגגין פטורין אלא שפיגולן פיגול אא"ב שלוחי דשמיא הוי היינו שפיגולן פיגול אא"א שלוחי דידן הוי אמאי פיגולן פיגול לימא שליחא שויתיך לתקוני ולא לעוותי כו' וברשב"א שם כ' וז"ל ואי אמרת שלוחי דידן הוי אמאי פיגולן פיגול לימא לי' לתקוני שויתיך ולא לעוותי קשיא לי והא אדם אוסר דבר שאינו שלו במעשה רבה מיהו וכדאמר בע"ז וי"ל דה"מ בשאר איסורין אבל הכא אי בעי שליחות כשהוא משנה שליחותו לעוות נמצא שאינו שליח לכך ולא הוי כשוחט קרבן אלא