גבורות שמונים קב

על חפינה או על חטאת העוף והוא רק דמיון קרוב דדנין דפליגי בצדדי הסברות הנ"ל וכמובן ולא בעי למיפשיט רק מדבר המפורש ומוכרח וכדמצינו ככה בכמה דוכתי] וא"כ נמצינו למידין איפוא דאין לבעלים מחשבה במנחה לראב"י לא בקבלה ולא בהולכה ולא בהקטרת קומץ היינו דבקבלה והולכה אין מחשבה כלל ובהקטרת קומץ לבעלים מיהת לית להו מחשבה וצריך לנו עוד טעם על קמיצה דמנחות שלא תועיל מחשבה לבעלים

והנה י"ל עוד באופן אחר בפשיטות טפי דלית לי' לראב"י מחשבה בקבלה דמנחות כלל וזה דהא גם לר"ש מצינו בזה ב' סברות בגמ' דר' יהודה ברי' דר' חייא ס"ל אליבי' דבעי' או כלי או ימין ור' ינאי ס"ל דפלוגתא דתנאי הוא אליביה דיש תנא דס"ל אליבי' כן ואילו תנא דהקטר ס"ל אליבי' דא"צ לא כלי ולא ימין רק אחרי שקמצו מכלי שרת מעלהו בכל דבר שרוצה ואפי' בהמיינו כו' והנה הא דכתיבנא דס"ל לר"ש דהימין נחשב כלי הנה זהו רק לר' יהודה ברי' דר' חייא משא"כ לר' ינאי דיכול להעלותו בכל דבר וודאי דלא שייך לומר דהחשיבה תורה כל הדברים שבעולם לכלי שרת דרק בדבר מוגבל כיד דכאן ובחפינה וצואר דחטאת העוף שייך לומר דאחשבינהו רחמנא לכלי משא"כ היכא דכל הדברים שבעולם כשירים ודאי דלא שייך לומר דאחשבינהו רחמנא לכל דברים שבעולם לכלי שרת רק הכוונה בהכרח דא"צ כלי כלל ולכן הכל כשר וכמו שהארכנו כבר דזהו כוונת ר' ינאי בהא דאמר כיון שקמצו מכלי שרת מעלהו ומקטירו אפי' בהמיינו ואפי' במקידה של חרש דכל כוונתו לומר דאחרי הקמיצה מכלי שרת תו לא צריך עוד ענין כלי כלל וכלל וכנ"ל בארוכה בזה

וא"כ לר' ינאי ותנא דהקטר אליבא דר"ש הא ה"ל קבלה דמנחות שפיר עבודה שאפשר לבטלה ויותר נראה דאין כלל עבודת קבלה במנחות לסברא זו דאפי' יתן את הקומץ לכלי שרת הרי לא יפעול בו הכלי שום קדושה לענין שום דבר כלל כיון דא"צ לכלי כלל וע' מנחות (דף כ"ד ע"א) ואם כן הא דאין כלל עבודת קבלת כלי במנחות לסברא זו וא"כ אחרי דמצינו ב' סברות אלו בגמ' אליבא דר"ש הא י"ל שפיר דראב"י ס"ל ג"כ כסברת ר' ינאי ותנא דהקטר אליבא דר"ש הנ"ל ושפיר אין מחשבה בקבלה דמנחות ויותר מזה דאין כלל קבלה במנחות וכנ"ל

[ותנא דמתני' דלא שנה פלוגתא דר"ש אקבלה דמנחות לר' ינאי י"ל דתנא דמתני' ס"ל כאידך תנא אליבא דר"ש דפליג אתנא דהקטר וס"ל דבעי' או ימין או כלי ולדידי' הא שפיר מהני מחשבה גם לר"ש וכנ"ל ועוד דאפי' ס"ל כר' ינאי ותנא דהקטר אליבא דר"ש ג"כ לא הי' לו לשנות פלוגתא דר"ש אמחשבת קבלה דמנחות דמשנה שאינה צריכה היא דהא אין כלל קבלה לדידי' במנחות וכנ"ל ופשיטא דאין שם מחשבה דאפי' נותנו לכלי שרת כיון דאין הכלי פועל בו כלל ה"ל רק כאילו נתנו לשאר כלי בעלמא ומה שייכות למחשבה ורק בזבחים דשייך הולכה בשוחט רחוק מן המזבח אשמעי' סברת ר"ש דמ"מ לא פסלה מחשבה בהולכה זו הואיל והי' אפשר לו לבטלה לשחוט בצד המזבח משא"כ בקבלה דמנחות דליתה כלל לר"ש לא הי' לשנות פלוגתא דר"ש אמחשבה דידה וגוף פלוגתא דר"ש על גוף הקבלה הרי שנאה לר' ינאי דמתני' דשלא בכלי שרת פסול ור"ש מכשיר הרי מתפרשת כך לדידי' דר"ש מכשיר בלא כלי ורק בכל דבר רוצה מעלהו ומקטירו וכנ"ל וז"פ]

ודע כי מה שכתבנו דהא דס"ל לר"ש דאם בא לעובדה ביד עובדה בימין כחטאת אין הענין שא"צ כלי רק דהיד נחשב לכלי וככל הנ"ל הנני להעיר אגב אורחין דיש ליישב בזה קושית תוס' זבחים (דף פ"ג ע"ב) דאהא דתנן במתני' שם המזבח מקדש את הראוי לו אמר בגמ' ראוי לו אין שאינו ראוי לו לא למעוטי מאי א"ר פפא למעוטי קמצים שלא קידשו בכלי ובתוס' שם ד"ה למעוטי קמצים כו' הכריחו דקאי הש"ס אליבא דר' שמעון עש"ה והקשו ע"ז וז"ל לכאורה אפי' אליבא דר"ש קאי כו' דהא שמעי' לר"ש בהקומץ