גבורות שמונים קא

שרת אבל כיון שקמצו מכלי שרת שוב אח"כ א"צ כלי עוד רק אפי' בהמיינו כו' ודו"ק היטב מאוד. וגוף הך לישנא דאפי' בהמיינו ואפי במקידה של חרש נמי עניינו רק להורות העדר הצרכת ענין כלי ולומר דא"צ כלי כלל ורק אפי' בהמיינו דאינו כלי כלל ואפי' במקידה של חרש דא"א שיהי' בו כלל ענין כלי דהוא פחות שיהי' בו ענין כלי וכדאמר בזבחים (דף צ"ו ע"ב) דאפי' לר' יוסי בר' יהודה דס"ל עושין כלי שרת של עץ ה"מ דעץ אבל דחרס לא וכזה הוא ג"כ במנחות (ד כ"ח ע"ב) וברש"י שם דהיינו טעמא דכלי חרס הוא פחות מכל הכלים ואין ראוי אפי' למלך בשר ודם כ"ש לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ע"ש ועכ"ז מעלהו אפי' במקידה של חרס דא"צ ענין כלי שרת כלל וכלל וזהו ענין הלשון אפי' בהמיינו ואפי' במקידה של חרש

וכעין לשון זה הוא ג"כ בזבחים (דף כ' ע"ב) פרה ר' חייא בר' יוסף אמר מקדש בכלי שרת בפנים ויוצא ור' יוחנן אמר אפי' בחוץ ואפי' בכלי חול ואפי' במקידה של חרס פי' אפילו במקידה של חרס דגרע עוד משאר כלי חול דכלי חול חזי מיהת לקדושי לכלי שרת משא"כ מקידה של חרס דאין ראוי כלל לכלי ואפ"ה כשר הרי דהך לישנא אפי' במקידה של חרס בא כאשר הכוונה לומר דא"צ כלי כלל וכזה הוא כלל הכונה גם כאן דלר"י ברי' דר' חייא הא מצרך ר"ש ענין כלי שרת בכל האופנים או כלי שרת ממש בפועל או ימין שהחשיבתו תורה במקום כלי שרת ועשאתו ככלי שרת וע"ז א"ר ינאי דאינו כן רק א"צ כלי שרת כלל ואפי' בהמיינו ואפי' במקידה של חרם שאין בו אפי' ראויות לכלי שרת דא"צ ענין כלי שרת כלל והוא ממש כהך לישנא דזבחים (דף כ' ע"ב) דכשרצה לומר דא"צ כלי שרת אמר אפי' בכלי חול ואפי' במקידה של חרש ודו"ק

והנה אחרי אשר עלה בידינו זה דהא דפסיל מחשבה בקידוש קומץ בכלי לר"ש אע"ג דלא פסיל מחשבה לדידי' בעבודה שאפשר לבטלה היינו משום דקידוש קומץ בכלי לא הוי עבודה שאפשר לבטלה לדידי' דגם היד ימין דכשר כשאין עובד בכלי עניינו רק דהחשיבתו תורה לכלי ותמיד בעי כלי וכנ"ל והנה דבר זה דכל כי ה"ג שלא הצריכה תורה כלי רק דבר אחר יד ימין וכדומה אם הכוונה שא"צ באמת כלי או הכוונה שהחשיבה תורה את הדבר האחר ההוא לכלי הרי כבר הבאנו שהוא ספיקו של ר' פפא ביומא בחפינה וספיקו של ר' אבין בזבחים בחטאת העוף (ע"ש בזבחים (דף צ"ב ע"ב) דהוא גם שם איבעי' דלא איפשיטא) אם הכשר היד בחפינה עניינו דא"צ כלי או דהיד חשוב ככלי וכן אם הכשר הצואר בחטאת העוף הוא דא"צ כלי או דהצואר הוא ככלי וס"ל לר"ש איפוא כאותה צד סברא דהדבר האחר הנכשר תחת הכלי החשיבתו התורה לכלי לא שא"צ כלי וע"כ פסול מחשבה בקידוש קומץ ולא הוי עבודה שא"א לבטלה וככל הנ"ל

וא"כ אחרי שדבר זה הוא איבעי' דלת איפשיטי בגמ' בחפינה ובחטאת העוף הרי כאן לפנינו ב' צדדי הסברות האלה מסופקות לחכמים וא"כ אף דר"ש ס"ל כצד הסברא האחת הרי שפיר י"ל דראב"י דזבחים הנ"ל ס"ל כצד הסברא השניי' דכל הכשר דכה"ג הוא מפאת שא"צ כלי לא מפאת שנחשב ככלי ואף דס"ל כר"ש בהך דעבודה שאפשר לבטלה לא הוי עבודה ולא מהני בי' מחשבה מ"מ באידך סברא דר"ש דהכשר דכה"ג הוא מפאת שנחשב ככלי הרי אין מוכרח לסבור כמותו דהא אין סברות אלו תלויות זו בזו כלל וא"כ שפיר י"ל דראב"י ס"ל כאידך צד הסברא דהכשר דכה"ג עניינו שא"צ כלי וא"כ שוב גם בקבלה דמנחות שפיר לא פסיל מחשבה לדידי' מפאת היותה עבודה שאפשר לבטלה דרק מדעת עצמינו לא הי' אפשר לנו לומר דראב"י פליג אהא אבל אחרי אשר העלינו דדבר זה הוא ב' צדדי סברא דאיבעי' דלא איפשיטו בגמ' א"כ י"ל בפשיטות שפיר דר"ש ס"ל כצד סברא האחת וראב"י ס"ל כצד סברא השנית והא דלא אמר הש"ס בהנך איבעי' דהם כתנאי אין קושיא כיון שאין פלוגתתם מפורשת