גבורות שלמה צז

דברי הנזה"ק בביאור ה"פ ויהי מקץ שלשים וד' מאות שנה ויהי בעצם היום הזה, יצאו וכו' דהנה אחז"ל מסים מוכנים לטובה ועתים מוכנים לרעה והיינו הקב"ה בשעה שברא העולם קבע בו בכל יום וחודש ושנה עת מיוחד יש מהם שהוא לטובה ויש מהם שהוא לרעה והעת הוא המזל המשמש בעת ההוא ועל המזל יש למעלה מדות רוחניים מיוחדין המאירין על כל מזל ומזל ולעולם הגאולה אינו רק בעת המיוחד לה לטובה מששת ימי בראשית כמ"ש בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך אך כשהקב"ה רוצה ודלג על הקץ אז החליף את הזמנים ומסדר את הכוכבים ולכך בשעת יצ"מ הביא הקב"ה אותו העת שהי' קבוע לטובה ולגאולה בסיף משך שלשים וד' מאות שנה והביאו עכשיו בסוף רדו וזה ויהי מקץ שלשים שנה ויהי בעצם היום הזה כלומר שאותו הקץ שהי' ראוי להיות בסוף שלשים הוא הי' עכשיו ביום הזה עכת"ד ע"ש ועפ"ז פירש הרב הנ"ל דהנה יש לדייק עוד מ"ש הפלאת בלילה והל"ל הפלאת הלילה אך לפי הנ"ל א"ש דהא נמי אמרינן שמה שעשה הקב"ה שאר נסים לישראל הוי נמי בכח לילה של יצ"מ אף דל"ה בניסן מ"מ אם הי' הקב"ה הורג כל המצריים בלילה זו ל"ה נשאר לישראל עוד זכות מן הלילה הזו לפעול עמהן בזמן אחר אבל הקב"ה חס על ישראל והרג רק בכורי מצרים לבד ושאר כח הלילה השאיר לפעול עם ישראל טובות תמיד ולכך בשעה שעשה להם נסים הרכיב הקב"ה הזמן והביא הלילה של ניסן לזמן של אז ועשה עמהם נסים וז"ש אז רוב נעים הפלאת בלילה והוי ב' השימוש ר"ל עם הלילה עשית נסים והוי הלילה ככלי ביד האומן כן עשיתי נסים עם הלילה לכך אמר שפיר דהן מה שהפחיד ארמי באמש לילה הן מה ששר אל מלאך אף דהוי בזמנים מחולפים מ"מ הוי הכל בכח הלילה של אז שבא כל פעם לאותה שעה וא"ש ודפח"ח

פ' שמיני

בפסוק ואל העדה תדבר לאמור קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש לעולה וכו' כי היום ד' נראה אליכם וקשה דמה שייכות יש לזה למ"ש תחלה קחו שעיר עזים לחטאת דמה ענין זל"ז אך נראה דהנה בחבורי סה"ח כתבתי הטעם אמירת פ' עולה קודם לחטאת מכח משחז"ל כל העוסק בפ' עולה כאילו הקריב עולה אינו כאילו הי' הוא הכהן המקריב רק הוי כמסירה ליד כהן והכהן הוא המקריב והמסירה ליד כהן הוי עולה תחלה וכתבתי בחבורי שנו"ח דלפע"ד זכני ד' לעמוד על אמתת הענין והוא מקרא מפורש בפ' בהעלותך בחינוך הלוים שאמר ולקחו פר בן בקר ומנחהו ופר שני בן בקר תקח לחטאת א"כ הקדים בלקיחה בפירש עולה לחטאת ובעשי' אמר ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה חטאת קודם לעולה וזה ראי' גדולה לדברינו ולפ"ז קשה דכאן הזכיר בלקיחה תחלה חטאת ואחר כך עולה וכן בפ' תצוה בלק חת אהרן ובניו הזכיר תחלה חטאה גבי לקיחה אך נראה דדוקא בלקיחת ישראל שהוא זר ל"ש לומר בזה דמחשבה כמעשה וע"י הלקיחה נחשב כאילו הקריב כבר שהרי זר הוא ופסול הקרבה שלו ולכך א"כ רק לקיחה לא הקרבה לכך ראוי להקדים העולה אבל בפ' תצוה דשם הי' מ"ר המקריב בעצמו וכן בפ' זו באהרן שהוא עצמו הלוקח והמקריב א"כ לקיחה שלו שפיר הוי כהקרבה ממש דמחשבה כמעשה ולכך צריך גם בלקיחה חטאת קודם לעולה. אך קשה למה גם בישראל אמר ואל כל העדה תדבר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש לעולה הזכיר גם בהם חטאת תחלה. אך א"ש דהנה הן אמת דקיי"ל הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו דמי איכא מידי דאנן לא מצי עביד והשליח מצי עביד. אך זה הוי