גבורות שלמה פח

איך ל"ה יודע עשיית המשכן וסיד רו ולמה נעשה ע"י בצלאל ובע"כ להראות חבה שלנו שנוסף בנו מחדש חכמים מה של"ה קודם ויש להוסיף ביאור המדרש מ"ש השרון שאמרתי לפניו שירה ע"י משה והוא דהנה במדרש פ' זו בפסוק ראה קרא ו' בשם בצלאל זש"ה הן יראת ד' היא חכמה שבשביל יראה של מרים שנאמר ותיראן המילדות זכה בצלאל לחכמה וכו' א"כ אין מוכח דבשביל כבודן להראות חיבתן זכה בצלאל לחכמה ודילמא ע"י זכות מרים אך זה יהי' תלי' באם מרים תהי' גדולה מעשה אז א"ל דזכות מרים גרם לו לחכמה יותר ממשה כי אף שנאמר ולא קם עוד הביא כמשה י"ל כמו שאחז"ל בישראל לא קם אבל באוה"ע קם כן י"ל כא בנביא לא קם אבל בנביאה קם (ועמ"ש בברכות י"ז דגדול הבטחה שנאמר לנשים ממה שנאמר לאנשים שנאמר נשים שאננות בוטחות א"כ מוכח דיתכן להיות מעלת נשים עולות על מעלות אנשים ואף שנאמר אם יהי' נביאכם וכו' לא כן עבדי משה י"ל דהוי מה"ט גופא מה שלא פירשו לאמור להם הקב"ה שלא כדת דברו במשה שפירש מן האשה שהרי יראו החילוק בינם לבין משה שכביאתו גדול מנביאתם מחמת שפירש ואם הי' גם הם פירשין גם הם הי' זוכין לכך) אבל אם נאמר דזכות מרים ל"ה גדול ממשה א"א לומר דבצלאל זכה לחכמה יתירה ממשה עבור זכות מרים דמה יכול להוריש לבנו רק כח שלו ולא יותר ממה שיש לו ואם מרים ל"ה גדול ממשה איך יבוא בצלאל הבא מכחה להיות בו חכמה יתירה משל משה בע"כ הוי כדי להראות חיבתן שנותן בהם חכמים חדשים והנה הוכחה אם משה גדול או מרים גדולה הוי מן השירה שהרי במ"ר נאמר אז ישיר משה וב"י שישראל אמרו עמו שירה והיינו כיון שבאמצעות המוכן חל גם על אינם מוכנים ולכך ע"י משה שרתה שכינה גם על הכלל ואמרו כלם בשוה אבל במרים נאמר ותען להם מרים שירו לד' וכו' אבל המה לא ענו אחריי דבר והיינו כיל"ה זכות מרים גדול כ"כ להשפיע גם על אחרים ומוכח שמשה גדול ממרים וזה אמר המדרש דבע"כ אני הוא וחביבה אני שהרי עשיתי לו צל ע"י בצלאל ולא ע"י משה ונוסף בו חכמים מחדש להראות חיבתן דא"ל דזכות מרים גרם לכך השרון שהרי אמרתי לפניו שירה ע"י משה שנאמר אז ישיר משה וב"י ולמה לא אמרו כן ע"י מרים בע"כ משה גדול ממרים וא"כ איך ירש בצלאל ממנה חכמה יתירה ממשה בע"כ הכוונה עבור ישראל להראות חיבתן וא"ש. ובחודשי מכבר הארכתי בזה ואין עת האסיף פה ובזה א"ש הפסוק הנ"ל דהנה טעות חטא עע"ז בימים הראשונים הי' כוונתם רק לאמצעי לשר ומנהיג להיות ממוצע בינו י"ת לבינם באמרם שאין כבודו י"ח להשגיח בתחתונים כמ"ש הרמב"ן בזה והנה כל עניני האמצעים נחשבים לשמש ולירח שהם הראש ומנהיג לכל מערכת השמים וכמ"ש בפירש ופן תשא עיניך השמימה וראית השמש וירח ונדחת והשתחווית להם ולכך מבקשי האמצעים נקראים רואי השמש שממנו נמשך לתם טעותם וזש"ה טובה חכמה עם נחלה הוא כפירש המדרש שהכוונה על בצלאל ואמר שטובה חכמתו של בצלאל בשתים אחת לדורות שהנחיל ארון לישראל ויותר מטובה זו הוי לרואי השמש שבקשו אז לישראל אמצעי וחטא במגל כמ"ש הרמב"ן שגם כוונתם הי' לאמצעי וע"י שנוסף חכמה לבצלאל ראו כי חזרו לחובתן הראשונה וז"ש ויותר לרואי השמש והבן

פ' פקודי בפסוק ויביאו את המשכן אל משה במדרש וז"ל הה"ד עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון נראה כוונת המדרש בהקדם לפרש גוף הפסוק עוז והדר לבושה עפמ"ש בעל העיקרים בביאור מת שבכל הנבראים נאמר בהם תיכף כי טוב אבל באדם לא נאמר במעשיו כי טוב דהנה כל הברואים נגמר תכליתו מיד לשם מה נבראו לכך נאמר כי טוב אבל באדם שלא נגמר תכליתו עד