גבורות שלמה פז

תחלה זה משה ודוד שלא שלטו זרים במעשה ידיהם א"כ מוכח דהמשכן לא שלטו בו ידי זרים שהי' מעשה ידי משה ולכך א"ש שינוי הלשון שבארון כתיב ועשו ארון ובמשכן כתיב ואת המשכן תעשה ולפ"ז א"ש דבארון לא הוצרך לתלות הדבר במשה דאף אם יהיו מ"י של בצלאל לא ישלטו בו ידי זרים כיון דהארון הוי סוף מעשה ממילא יתחיל בו החורבן והוי קודם חרון אף ולא ישלטו בו ידי זרים אבל המשכן דהוי תחלת מעשה ויהיו סוף לפורעניות ויושלטו בו ידי זרים לכך הוצרך לתלות במשה שלא ישלטו בו ידי זרים א"כ מוכח דהבנין יהי' כדעת בצלאל תחלה משכן ואח"כ כלים אבל אם יהי' כדעת משה תחלה כלים ואח"כ משכן ממילא הוי הפורעניות להיפך תחלה משכן ואח"כ כלים ובלא"ה לא ישלטו ידי זרים במשכן שיהי' קדם לפורעניות וא"כ ה"ל הארון במשה והמשכן בבצלאל ומדכתיב להיפך מוכח שצריך לעשות כדעת בצלאל ולזה אמר המדרש שמא בצל אל היית וידעת שכתיב תחלה ועשו ארון ואח"כ נאמר ואת המשכן תעשה ע"ש משה וכדי שלא ישלטו בו ידי זרים קראו ע"ש משה מוכח כדעתך משכן ואח"כ כלים ולענין הפורעניות יהיו להיפך ולא ישלטו ידי זרים לא בארון שיהי' מקמי דליפוש חרון אף ולא במשכן שהיו מעשה ידי משה והבן כי קצרתי וא"ש

והנה יש להתבונן בסיום תכתוב טובה חכמה עם נחלה ויותר לרואי השמש לפי דרך המדרש הנ"ל מה שייכות בזה לסיום ויותר לרואי השמש ונראה ע"פ דברינו במדרש שה"ש בפ' אני חבצלת תשרון אמרה כנסת ישראל אני הוא וחביבה אני שחבבני הקב"ה משבעים אומות שעשית לי צל ע"י בצלאל וכו' השרון שאמרתי לפניו שירה ע"י משה דכתיב וכו' והוא תמות אך הכוונה די"ל דחז"ל דבמה היו כוונתו י"ת במה שהעלים הדבר ממשה ובצלאל ידעו לעשות משכן ואח"כ כלים ואם כאמר דגם משה ידעו רק לנסות את בצלאל עשה כן מה היי כוונת משה לנסותו בזה אך הענין הוא היות שישראל חטאו אז ובזמן קרוב נתרצה הקב"ה ונתפייס להשרות שכינתו בתוכם והיות שהי' הדבר רחוק בעיני האדם איך מזמן קרוב נהפך הדבר לאהבה והרי יש במדרש שאוה"ע אמרו אומה ששמעו בסיני אנכי ולא יהיו לך ולבסוף מ' יום עשו את העגל כלום תקנה יש להם ולכך גם בלב ישראל היו רחוק בעיניהם להאמין הדבר ולכך רצה הקב"ה להראות להם תיכף סימן שנתפייס להם בלב שלם והסימן לזה עפ"י דאיתא במדרש שה"ש אנה הלך דודך וכו' למלך שהיו לו פרדס נאה ונטע בו שורות של אגוזין ותפוחין ומסר ביד בנו בזמן שבנו עושה רצונו היו המלך רואה איזה נטיעה יפה בעולם עוקרת ושתלה בתוך אותו הפרדס ובזמן שאין ע"ד הי' המלך רואה איזה נטיעה יפה בפרדס ועוקרה הימנו כך ישראל כ"ז שערש"מ רואה הקב"ה איזה צדיק שיש באוה"ע כגון יתרו ורחב מביאו ומדבקו בישראל ובזמן שאין ערש"מ רואה איזה צדיק ומסלקו וכו' ע"ש והעולה מזה כשהקב"ה נותן בישראל חכמים חדשים מוכח שאותב אותם והם בכלל ערש"מ דאם ל"ה אהבה גמורה ל"ה נותן בהם חכמים חדשים לכך עשה הקב"ה כן בכוונה שהעלים הדבר ועשה ובצלאל ידעו וא"כ אחר מעשה העגל נוסף לבצלאל חכמה מחדש להיות נגלה לו מה שלא נתגלה למ"ר ומוכח שחזרו לחיבתן הראשנה ולכך לא נעשה המשכן ממש ע"י משה כי חכמתו הי' בו קודם שחטאו ואין עתה מחכמתו ראי לחיבתן של ישראל אך מה שנוסף חכמה לבצלאל מה של"ה בו קודם תחטא מוכח שפיר שהם אהובים עתה מחרש וז"ש דלא כמו שאוה"ע אומרים שאין תקנה לנו ופסקה האהבה ממנו י"ח לא כן הוא רק אף שחטאתי אני הוא וחביבה אני כבתחילה וראי' שעשיתי לו צל ע"י בצלאל ונוסף חכמה בזה יותר ממשה ואף שאמרתי לפניו שירה ע"י משה ואם להשיג השירה היו משה יודע עם ן הניסים