גבורות שלמה פד

על המשכון לא יאמרו שא"צ עוד לשבת לרמז על חידוש העולם אך את שבתותי תשמורו אעפ"כ תשמורו את שבתותי כי אות הוא ביני ובינכם לדורותיכם לטובתכם כי הוא אות לדעת כי אני ד' מקדישכם ונצרך השבת לכם לכבוד דמן השראת השכינה ליכא ראי' דדלמא מכוין ח"ו לכבודו להראות שהכול ברשותו אך שמירת שבת הוי מניעת הכבוד ותדע שהרי קרבנות מקבלין אף מן הנכרים א"נ מוכח שהקרבנות ל"ה מניעה הכבוד ושבת נכרי ששבת חייב מיתה מוכח דיש בזה מניעת הכבוד ואם לנו ניתן רשות לעשות מנימת הכבוד מוכח שאנחנו בנים למקום ולכך אף שיש המשכן מ"מ שבתותי תשמורו כי אות הוא ביני ובינכם לדעה כי אני ד' מקדישכם וז"ש ושמרו ב"י את השבת לעשות את השבת לדורותיכם ברית עולם אות הוא לעולם כי ששת ימים עשה ד' ומה אריכות הלשון אות הוא לעולם אך הכוונה כך דבזמן שאין בהמ"ק קיים אז הוי גוף שמירת השבת אות על חודוש העולם אבל בזמן שבהמ"ק קיים ל"ה עבור חידוש העולם כי בלא"ה יש סימן במשכן אבל הוי אות להם לכבוד שלהם אך מה כבוד הוי ע"י השבת היינו מכח דעכ"פ גוף השבת עצמו מורה על חידוש העולם ולכך קידשו הקב"ה ודומה למטרונה ולכך מה שישראל מותרין לשמרו הוי להם לכבוד וז"ש ושמרו ב"י את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם ביני ובין בנ"י להראות את חשיבות שלהם אות הוא לעולם ר"ל שבת עצמו הוי אות כי ששת ימים עשה ד' וז"ה שבת עצמו אות אבל שמירת ב"י השבת הוי ענין אחר לעשות להם ברית עולם. או אפשר להמתיק הענין יותר להבין מ"ש ושמרו ב"י את השבת דלפמ"ש משתנה ענין שמירת שבת לפי הזמן בזמן שישראל ערש"מ הבהמ"ק קיים הוי העיקר לכבוד לנו אבל בזמן שאין ערש"מ ואין בהמ"ק קיים אז מורה על כבודו י"ת על חידוש העולם ובזה נבין משחז"ל בביצה דף ט"ז אמר ר"י בשם רשב"י כל מצוה שנתן להם הקב"ה וכו' חוץ משבת שנתן להם בצינעה ופריך א"ה לא לענשו נכרים עלה ועיין מהרש"א שתמה אדרבה נכרי ששבת חייב מיתה אך א"ש די"ל דיש חילוק בין הזמנים דהרי עיקר הטעם דנכרי ששבת חייב מיתה מכח דמלך ומטרונה שיושבין המכניס ראשו בינהם חייב מיתה א"כ הוי הטעם דנגע בכבודו של מלך ולכך תינח בזמן שבהמ"ק קיים דא"צ אות על חידוש העולם וא"א לומר דהנכרים מכונין לכבודו י"ת דעיקר שמירת שבת הוי לכבוד להם דלהם ניתן רשות ולכך לנכרי לא ניתן רשות ואסור לו לעשות דבר מניעת הכבוד אבל בזמן שאין בהמ"ק קיים מורה על חידוש העולם והוי לכבודו י"ת א"כ גם הנכרים חייבין בכבודו י"ת שהם מצווין על ע"ז ואמונת חידוש העולם תלוי בזה לכך להם ג"כ מותר לשמור לכבוד לו י"ת ואין בזה טעם משל למלך ומטרונה כי הוא אינו מכוין להעדר הכבוד רק אדרבה מכוין לכבוד והן אמת דהרמב"ם פסק סתם נכרי ששבת חייב מיתה וכן בש"ס אמרינן סתם אפילו בזה"ז אך בזה יהי' תלוי במה דפליגי ר"י ור"ש בעלמא אם דרשינן טעמא דקרא ע"ש בפ"ז דב"מ גבי אלמנה עשירה אם ממשכנין לכך ה"נ למ"ד דלא דרשינן טעמא דקרא ודאי כיון דכתיב סתם יום ולילה לא ישבותו אסור אף בזה"ז אבל למ"ד דדרשינן טעמא דקרא הרי עיקר הטעם מכח משל למלך ומטרונה א"כ יש לחלק בין בזמן הבית או אח"כ ולכך הרי כאן ר' יוחנן משום רשב"י הוא דאמר זה דחוץ משבת שנתן להם בצנעה ולכך לשיטת ר"ש דדריש טעמא דקרא בזמן שאין בהמ"ק קיים מותרין הנכרים לשמור שבת ואם אין שומרין נענשין לכך פריך א"ה לא לענשו נכרים עלה בזמן שאין בהמ"ק קיים וזה לר"ש לשיטתו אבל אנן קי"ל כר"י דלא דרשינן טעמא דקרא לכך בכ"ע חייב מיתה ומעתה אמר כאן כך דהנה אם ישראל ערש"מ אז הבהמ"ק קיים ואז עושין את השבת לאות לכו אבל אם לא יעשו רש"מ אז הוי השבת אות על גוף חידוש העולם וז"ש ושמרו ב"י את