גבורות שלמה פ

ובט"ו הוי השמחה רק על מפלת העכו"ם שהרי בי"ד לא נגזר להשמיד את ישראל אבל אם הוי הנס רק על מפלת העכו"ם הוי י"ד וט"ו שווין והנה בחבורינו כתבנו דלפי דעת המדרש שאמר ראוין הי' ישראל להתחייב כלי' בימי המן על שנתייראו א"כ מוכח מזה דאין לחשוב הצלת ישראל לנס לעשות שמחה בכך שיהיו משמע דהי' מקום לחול גזירה זו מן השמים ובדרך נס נצולו וראוי לעונש על כך ואדרבה צריך להראות של"ה מקום להיות מתייראין כלל א"כ אין לעשות שמחה מזה והוי עיקר השמחה רק על מפלת האומות אבל למ"מ שמשמע מן הש"ס ומדרש שתחלה הי' מקום לגזירה זו לחול מן השמים רק שעי"נ נצולו והוי שמחה על הצלת ישראל ובזה יומתק לשון א"ה דקאמר בפ"ק בריב"ק דאמר מה מעבדות לחירות אומרים שירה ממיתה לחיים לכ"ש ופריך שם א"ה הלל נמי נימא ומהו לשון א"ה ואטו בל"ז ל"ה ידעינן דבפורים הוי נס וראוי לומר הלל אן לפ"ז א"ש דבספרי ספר החיים סי' תרצ"ח כתבנו דלכך נתקנו פורים ביום מנוחה ולא ביום הנס עצמו והוא כיון שעל הצלה שלנו אין לעשות נס ושמחה מזה רק על מפלת העכו"ם והרי א"א שירה על מפלתו של רשעים אך זה דוקא בשעת המפלה בשעה שהם סובלין היסורים א"י הקב"ה לסבול וי"ל צער מזה וא"ל שירה אבל אחר שעבר הפורעניות אז כיון שהרויח הקב"ה את ישראל עי"כ והוי הרויח יותר מן ההפסד מותר לומר שירה על מפלת העכו"ם ולכך קבעו יום שמחה ביום מנוחה ניון שעיקר הנס ושמחה הוי על מפלת העכו"ם ולכך א"ש מה שבערכין פריך הש"ס סתם פורים דאיכא ניסא לימא ובמגילה רק בלשון א"ה לריב"ק וכ' והיינו דבל"ז ל"ה מצי פריך הש"ס דלימא הלל דדלמא על נס הצלת ישראל א"ל שירה רק על מפלת העכו"ם ודלמא אף לאחר שעבר הפורעניות לכך לא ניתקנו לומר שירה ופריך רק לריב"ק דאמר מה מעבדות לחירות אומרים שירה ממיתה לחיים לכ"ש ומזה נראה דס"ל דהנס הוי על הצלה שלנו ממיתה לחיים דאם ל"ה מקום לחול הגזירה והוי הנס רק על מפלת העכו"ם ליכא ק"ו ומז"ש ממיתה לחיים לכ"ש ובע"כ דהנס הוי על הצלה שלנו ולכך פריך א"ה דהוי הנס על הצלה שלנו הלל נמי נימא ותינח במגילה אבל בערכין קאמר שם תחנה דלכך א"א שירה בר"ה ויו"ה"כ שאמר הקב"ה יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו וישראל אומרים שירה והנה מזה משמע דוקא בשביל שהספרים פתוחין לפניו והוי בשעת הפורעניות א"ל שירה אבל אם ל"ה פתוחין לפניו אף שדן דיני נפשות היום מותר לומר שירה ומוכרת דאחר שעבר זמן הפורעניות מותר לומר שירה ואין מצטער הקב"ה במפלתן של רשעים רק בשעת מעשה ולכך פריך התם פורים דאכ"א ניסא דעכ"פ הוי נס בין הצלת ישראל או מפלח העכו"ם עכ"פ נס הוי וקשה לימא הלל וקשה לכ"ע ובזה יופלגו רב ושמואל דרב ס"ל דהנס הוי הצלה וכדעת ריב"ק ולכך ס"ל די"ד וט"ו הוי שני ענינים חלוקין אבל שמואל ס"ל דהנס ל"ה הצלה שלנו רק מפלת העכו"ם א"כ שוה בזה שושן לשאר מקומות לכך הוי שניהם אחד ויכולין לסמוך זע"ז

ובזה א"ל להיפך ויתיישב בזה גוף הסוגיא בערכין שתמוה מצ"ע דמה פריך רק לר"נ ולא לרבא והוא די"ל להיפך דבשושן הוי יום השמחה על הצלה שלהם כיון שאחז"ל דלכך נתחייבו כלי' מכח שנהנו מסעדתו של אותו רשע רק דפריך א"כ בשושן יהרוגו שבשאר מקומות אל יהרוגו ולכך נותן טעם אחר מה שהשתחוו לצלם א"כ לפ"ז כלל ישראל ל"ה להם להתיירא מן הכלי' דממ"נ לחיות כלי' על כלם א"א שכבר נשבע הקב"ה שלא יכלה אותם וכמ"ש במדרש שראוין היו להתחייב כלי' על שנתייארו ואם לומר שיבואו קצתם לידי סכנה ומיתה מ"ש הני מהני ולמה יתחייבו אלו יותר מאלו אך בשושן שהם ה"ל עון אחר שנהנו מסעודתו הם שפיר