גבורות שלמה עט

לע"ל ומ"ד קרייתא זו הלולא או דאכתי עברי אחשורוש אנן ס"ל דלא קידשה לע"ל ולכך חזרו להיתרן וא"כ הרמב"ם דפסק קרייתא זו הלולא בה"ל חנוכה ופסק קדושה ראשנה קידשה לע"ל הוי דברים הסותרים זא"ז ומנ"ל לחלק ביניהו ומצד הסברא היו נראה דשוין הם וזה תלוי בזה וצ"ע. והנה מה שהקשתי מקדושה ראשנה קידשה לשעתה הוגד לי שבספר טורי אבן הרגיש בזה ושוב הגיע לידי וראיתי שלא הרגיש רק בזה דהסוגיא סובבת למ"ד לא קידשה לע"ל ובסתירת דברי הרמב"ם לא הרגיש כלל והוא תימא והנה עפ"י הנ"ל היו נראה לפרש מ"ש הכתוב במגילה ושאר היהודים אשר בכל מדינות המלך נקהלו וכו' ונוח בארבעה עשר בו ועשה אותו יום משתה ושמחה והיהודים אשר בשושן נקהלו בשלשה עשר בו ובי"ד בו ונוח בט"ו בו ועשה אותו וכו' ע"כ היהודים הפרזים עושים את יום ארבעה עשר משתה ושמחה ויו"ט וכו' ויש לדייק דהתחיל בתרתי ביאורים שנחו בי"ד ובשושן שנחו בט"ו וסיים רק הפרזים לבד ולא סיים נמי דמוקפין עושין בט"ו גם בתחלה הזכיר רק שמחה ומשתה ואח"כ סיים גם ויו"ט גם יובן מ"ש אח"כ ומאמר אסתר קיים דברי הפורים האלה ונכתב בספר א"ל הבנה ורש"י פירש דאסתר ביקשה מן החכמים לכתבה לדורות והוא דוחק ובפרט אין למאמר קיים דברי הפורים האלה שייכות רק לנכתב בספר לבד והיו די לומר ומאמר אסתר קיים מה שנכתב בספר אך כ"ז נראה לומר ע"פ הנ"ל ולמ"ד קרייתא זו הלולא דקשה קושיית הש"ס דלא הוכשרו כל הארצות ולתרץ כדמשני הש"ס כיון שגלו חזרו להיתרן זה לא יתורץ רק למ"ד לא קידשה לע"ל ומה נעשה למ"ד קידשה לע"ל איך הוי קרייתא זו הלולא אך נראה דכבר כתבנו דבט"ו מותרין לומר שירה דהוי היכר לא"י והקושיא בערכין הוי רק בי"ד דליכא היכר לא"י איך מותרין לומר הלל והנה היו מקום לומר די"ד וט"ו הוי חד ענין וכיון דעשו היכר לכבוד א"י בט"ו די בזה אף לקרוא בי"ד הלל אך הנה ענין זה אם בני י"ד ובני ט"ו נחשבין ענין אחד ויכולין לסמוך זע"ז או הם שני ענינים נפרדים יהיו תליא במאי דפליגי רב ושמואל במגילה דף למד בפורים שחל להיות בע"ש דרב אמר מקדימין פ' זכור כי היכי דלא תקדים עשי' לזכירה ושמואל אמר כיון דאיכא מוקפים דעברי בחמיסר עשי' וזכירה בהדי הדדי קאתיין וא"כ מוכח דרב אינו מכחיש זה לשמואל דהיכי דעשי' וזכירה בהדדי אתיין אין קפידא רק דס"ל דאסור להקדים עשי' לזכירה והרי איקא מוקפין דעבדי בחמיסר ובע"כ דס"ל דהוי שני ענינים נפרדים ובני י"ד נדונים בפ"ע ואין יכולין לסמוך אחד על השני ושמואל ס"ל דהוי חד ענינא ויכולין לסמוך זע"ז א"כ ה"נ באמירת הלל בי"ד יהי' תלי' בפלוגתא הנ"ל דלרב דס"ל דבני י"ד הוי להם דין בפ"ע אסורין לומר הלל אף דאיכא מוקפין דעבדי בט"ו מ"מ לבני י"ד א"ל היכר לא"י ולשמואל מותרין לומר הלל בני י"ד כיון דאיכא מוקפין דעבדי בט"ו יכולין לסמוך זע"ז כמו בפ' זכור ממש ולכך א"ש דפרכת השס בערכין הוי לר"נ אליבא דרב והכי קיי"ל דמקדימין פ' זכור ובע"כ דס"ל דבני י"ד א"י לסמוך על ט"ו ולכך פריך שפיר איך הוי קרייתא זו הלולא בי"ד לרב ולכך משני כיון שגלו חזרו להיתרן וס"ל כמ"ד לא קידשה לע"ל אבל למ"ד קידשה לע"ל הוא יסבור כמ"ד דבני י"ד ובני ט"ו חדא הוא ויכולין לסמוך זע"ז ולכך מותר לקרות בי"ד כיון דיש היכר בט"ו לא"י ולריב"ק דס"ל מוקפין חומה מימות אחשורוש הוא יסבור כמ"ד לא קידשה לע"ל ולכך כיון שגלו חזרו להיתרן. והנה יש להוסיף תבלין בדבר במה דפליגי רב ושמואל אם י"ד וט"ו חד הוא או דחלוקין דהנה יש לחקור אם עיקר שמחת פורים נקבע ע"מ שנצולו ישראל או ע"מ שזכו להשמיד האויב דא"ה על הצלת ישראל אז הוי י"ד וט"ו חלוקין דבי"ד הוי הנס על שלא נתקיים מחשבת המן לכלות אותנו