גבורות שלמה עב

ולכך בכו עליו ולכך נאמר תחלה ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו וכ' ואח"כ ויבכו עליו ע"ס ואני מוסיף על דבריו דהנה הרב הצל"ח פירש פ"ב דברכות ר"מ כד הוי מסיים ספרא דאיוב הוי אמר סוף אדם למות עד הכול למיתה הן עומדין ופי' הנ"ל ע"פ דברי היפה מראה בירושלמי שהביא שם נמי מימרא שהבאתי לעיל כד דמיך רבין והקשה הי"מ דס"ס מה תירוץ הוא זה הרי אם הוי חי יותר היו עושה מצות ומע"ט יותר ותי' בשם הר"ש סאבע דכ"א יש לו גבול וקצבה כמה י"ל לתקן בעוה"ז ויותר מזה א"א לו לתקן ולסגל מע"ט יותר ולכך כיון שהשלים חקו מה תועלת לו לתוספת חיים ולכך אמר כאן דהוי ק"ל מ"ש באיוב שבע ימים איך שייך שבע ימים הרי אם היו חי יותר היה עושה עוד מע"ט לכך אמר הכל למיתת עומדין דהאדם נקרא הולך ומה"ש נקראים עומדין ולכך אמר דבשעת מיתה נעשה עומד ול"ה לי' עוד תועלת בחיים ולכן הוי שבע ימים. ולפ"ז נראה דהיינו דוקא באדם שאינו ראש הדור אז אם עשה את שלו למ"ל עוד חיים אך זה שנתמנה לראש הדור אף שכבר כלו שלו יש לו חיים ושנים עבור צורך הדור לכך מ"ר לפי ענוה שלו היו נדמה לו שהוא ל"ה יכול להשיג שלימות שלו רק בכל ימי חייו ולכך אמר שנדב ואביתו היו גדולים מהם לקנות שלימות במיעוט ימיהם אבל הקב"ה הראה למ"ר שלא כן הוא רק בפסיעה אחת בעשר שנים שלו היו קונה השלימות שקנה בק"כ שנים ומה שחי יותר הוי צורך הדור והי' בזה תנחומין למ"ר לומר שלא מת בעונו כי אם היו חייו עד הנה לצורך עצמו היו א"ל כי בעונו נקנס עליו מיתה שלא יחיו ויקנה עוד שלימות אבל אם הראת שכבר כלה כל שלימתו מקודם ומת שחי עד הנה הוי לצורך הצבור ממילא כשמת אינו רק להפסיד הצבור ולא לו. ומעתה א"ש המאמר שהתחלנו די"ל דודאי ל"ה כוונת נדב ואביהו לקוות על מיתת משה ואהרן אביהם רק הכוונה כך דהנה בחוברי מ"נ כתבנו שם דברי הי"מ והצל"ח הנ"ל יהיו תלוי בפלוגתא דר"ע ורבנן ביבמות אם זכה משלימין לו או מוסיפין לו דר"ע ס"ל כסברת היפ"מ והצל"ח הנ"ל דעיקר קצבה למעלה הוי רק על מעשיו כמה יסגל מצות ומע"ט והזמן הוי רק מכשיר שקוצבין לו קצבה שבזמן כזה י"ל לגמור כו"כ וא"כ ממ"נ. אם לא השלים חקו בזמנו אינו בכלל זכה ובע"כ מדנקרא זכה הוי שהשלים חקו וא"כ למה יוסיפו לו אם כבר השלים חקו ולמה לו עוד חיים כדברי הי"מ הנ"ל ורבנן ס"ל דעיקר קצבה לאדם מלמעלה הוי כמה יחי' ולא כמה יסגל כי לזה אין קצבה ויכול לעשות כמה שירצה ולכך אם זכה ראוי שיוסיפו לו כדי שירבה עוד מצות ומע"ט ובזה יהיו מחולקים דברי המדרש במכילתא הנ"ל דהמכילתא ס"ל כרבנן דאין קצבה לדבר לכך אמר דודאי לפי האמת דמשה ואהרן סגלו בזמן קצר מצות ומע"ט כמו כרב ואביהו ואפשר יותר ואעפ"כ ל"ה משה ואהרן עומדים רק היו מהלכין ומוסיפין מע"ט וכיון שהן היו מהלכין מכ"ש שנדב ואביהו היו מהלכין אחריהם אך נדב ואביהו היו סבורין כדעת ר"ע דזכה משלמין לו וכדעת ר"ז הנ"ל גבי רבון שיש קצבה לדבר ולכך נדמה להם ע"פ מעשיהם שכבר השלימו חקם והיו ק"ל למה הם חיים עוד והיו מתרצים דלכך הקב"ה מניחם בחיים כדי שיתעכבו מתי ימותו שני קנים הללו ואני ואתה ננהיג הדור ומחי' אותנו לצורך הדור וכיון דבאמת ראה הקב"ה שלא לצורך הדור ולצורך עצמן אין צורך בהם ונדונו כמדתם ומתו וא"כ לא קוו על מיתתן רק הוי נתינת טעם השארותן בחיים. ובזה יהיו פלוגתא ר' איבוא ור"פ דהנה ידוע דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה אך בע"ז נענשים על המחשבה והנה כל המתגאה נחשב כע"ז ונענש על המחשבה. ובפרט דשאר הדברים אין עיקרן המחשבה אין נענשין עליו אבל גסות הרוח דעיקרו המחשבת