גבורות שלמה ע

כלל ישראל, או הכוונה כיון דאחז"ל דלכך שיבר משה הלוחות כדי שהדין כפנוי' ולא כאשת איש וא"כ אם חטאו ביום ארבעים שעדיין הי' משה בהר ולא נתן להם הלוחות הי' להם טענה לפטור מן הדין אבל אם הי' מ"ת ביום שלפניו וכבר נותן להם הלוחות והיו כא"א אם היו חוטאין אח"כ היו נדונין כא א וז"ש וכ"כ למה כדי לקיים עד שהמלך במסיבו ויהיו נדונין עדיין כפנויה ומה יומתק בזה לפרש המשך הפסוקים בשה"ש עד שהמלך במסיבו צרור המור וכו' אשכול הכופר דודי לי וכו' דהנה הטעם מה שדקדק הקב"ה שתהי' כפנויה היינו דאם הי' א"א וא"א שזינתה אסורה לבעלה והי' הקב"ה אסור להחזירם אבל אם היתה פנוי' מותרת לחזור אך הרי אחז"ל גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה שנאמר הן ישלח איש וכו' א"כ אף אם תיו נדונין כא"א מותרין לחזור לו ית' אך זה הוי אם הם חוזרים לו ית' והיו עושין תשובה מתחילה אז היו דוחין ל"ת וכמ"ש בקרא דהן ישלח וכו' ואת זכות רעים רבים ושוב אלי משמע דבזה צריך שהם יתחילו לשוב אבל לא שהקב"ה יתחיל עמהם ולכך אם היו נדונין כא"א ל"ה אפשר להחזירם רק אם הם יתחילו מתחלה לשוב אבל אם נדונין כפנוי' הי' הקב"ה מתחיל עמהם כיון דא"כ לאו והנה אחז"ל דאין הקב"ה דן את האדם אלא כפי שעתו והקשו מבן סורר ומורה שירד הקב"ה לסוף דעתו ותירצו כיון דהתחיל כבר בחטא קצת וז"ש כאן דהנה אם ל"ת ישראל לוקחין ביזת הים ולא היו עלולין עדיין לחטוא ל"ת מוסיף יום אחד להם אבל כיון שקבלו כבר הממון התחילו קצת בחטא ושוב נענשים על סופן לכך הסכים הקב"ה להוסיף יום אחד כדי שיהיו נדונין כפנוי' ומה שלא צוה הקב"ה תיכף על שלשה ימים היינו כיון דעיקר החטא נמשך מן הערב רב והם באו רק ע"י משה שקיבלם לכך הוי עליו לתקן הנזק לכך צוה הקב"ה רק שני ימים ומשה הוסיף יום א' ותיקן מה שחטאו ישראל בעגל ויהיו נדונין כפנוי' וז"ש תורי זהב נעשה לך ר"ל דעבור מה שלקחו כסף וזהב לכך ראה הקב"ה להיות עד שהמלך במסיבו כדי שיהיו נדונין כפנוי' והטעם דהוצרך לזה אף אם הוי כא"א ג"כ מותרת לחזור היינו אם הייתי אכי חוזר לו ית' אך התם הוי להיפך אשכול הכופר דודי לי והוא התחיל תחלה לחזור אצלי והי' מפייסני הנך יפה רעייתי כפרש"י שם דאני הייתי בושה בקלקולי והוא התחיל לפייסני א"כ איך אפשר לדחות ל"ת לכך הי' משתדל להתאחר מ"ת יום אחד ויהיו נדונין כפנוי' וא"ש בעזה"י

בפסוק היו נכונים לשלשת ימים כי ביום השלישי ירד ד' על הר סיני לעיני כל העם הנה מה שהתחיל בשם הוי"ה ב"ה ואח"כ אמר ויוצא משה את העם לקראת האלקים וכו' זכר שם אלקים אך נראה עפ"י משחז"ל בע"ז דף ג' ובחגיגה י"ב כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום שנאמר יומם יצוה ד' חסדו ובלילה שירה עמי מה טעם יומם יצוה ד' חסרו משום דבלילה שירת עמי ע"כ והנה המפורשים כתבו שישראל חטאו עת שהיו ישינים אז בלילה ולא היו מצפים לעסוק בתורה ולכך השתא אנו נעורין כל ליל שבועות כדי לתקן מה שקלקלו אז לכך א"ש דתחילה הי' אפשר שיהיו נעורין כל הלילה ויומשך עליהם חוט של חסד ביום לכך זכר שם הרחמים ואמר כי ביום השלישי ירד שם הוי"ה ב"ה על ה"ס אך אח"כ שלא היו נעורים ולא עסקו בלילה בתורה לא זכו לחוט של חסד ונהפך מדה"ר למה"ד ולכך אמר ויוצא משה את העם לקנאת האלקים וכיון שהקב"ה הקדים תחלה ואח"כ יצאו תם לכך היו לקראת האלקים ונהפך מן הרחמים לדין ומזה נמשך כפיית הר כגיגית שהרי בגמ' שבת הקשו בתוס' שהרי אמרו תחלה בעצמם נעשה ונשמע ותירצו שחזרו אח"כ כשראו האש הגדולה והנה י"ל אם היו נעורין בלילה ועוסקין בתורה הי' הקב"ה מושך עליהם חוט של חסד