גבורות שלמה סח

יקר בעזה"י. והסיבוב הי' לא שהוא ית' מכריח רק כמ"ש בחידושינו דעיקר טעותם מה שעשו העגל הי' מה שבשש משה לבוא דהם חשבו ארבעים יום מיום שעלה אף של"ה לילו עמו אך מ"ר כיון שהוסיף יום אחד מדעתו שדרש דהיום דומיא דמחר דהוי לילו עמו לכך גם המ' יום הוי כן ונתעכב יום א' יותר והם שלא הבינו כן באו לכלל טעות ולחטא זה ואם היו אומרים ברוך לא הי' הקב"ה מסכים ע"י משה להתאחר עוד יום אחד במ"ת ואז גם אח"כ ל"ה מתעכב ולא באו לכלל טעות רק כיון דל"א ברוך ונתעכב יום אחד ובאו לכלל טעות וז"ש הילקוט בפ' זו וז"ל רע"א לעולם חמשה שנאמר ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים לקיים מ"ש עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו עכ"ל והוא תמוה וע"ל ובפ"נ מ"ש בזה בעזה"י וכעת נ"ל עפ"י הנ"ל דהנה מה שהתחיל בקולות וברקים וענן כבד הוי מרמז שיבואו לידי חטאים שנאמר בעגל וישמע משה קול העם ברעה גם הענן כבד מרמז על חטאים שנאמר סכותה בענן לך והי' מרמז דמה שהסכים הוא ית' להתאחר יום אחד שמזה יומשך להם חטא העגל וז"ש דלעולם חמשה עונות שנאמר ויהי ביום השלישי ויהי קולות וברקים מוכח שהסכים הקב"ה ע"י לבוא ביום ג' ומזה נמשך חטא העגל וא"כ תיכף במ"ת הי' מוכח שסופן לחטוא לקיים מ"ש עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו וא"ש בעזה"י

, בפסוק כה תאמר לבית יעקב וכו' בילקוט רמז רפ"ב ז"ל רע"א לעולם חמשה עונות שנאמר ויהי ביום השלישי מלמד שהסכים הקב"ה וכו' שנאמר עד שהמלך במסיבו וכו' עכ"ל וא"ל הבנה כלל גם מה שהביא מפסוק ויהי ביום השלישי אינו מובן ונתחיל תחלה לפרש במ"ש ר"ע שהסכים ע"י הקב"ה דהנה מבואר בפ"ט דשבת דמ"ר הוסיף יום אחד מדעתו שדרש היום ומחר היום דומיא דמחר דלילו עמו ולילא דהאידנא כבר נפקא לי' וכו' והנה לכאורה א"ז מוכרח אם נימא דקודם מ"ת היו ישראל עדיין בכלל ב"נ ובב"נ הלילה הולך אחר היום א"כ אף היום הוי לילו עמו לילה דבתר היום ממש דומיא דמחר וצ"ל שמ"ר סבר שכבר יצאו מכלל ב"נ היל דין ישראל וא"כ חסר הלילה ובזה א"ש מה דהקב"ה א"ל רק שני ימים ואמר לו היום ומחר וקשה הרי לשונו כביכול סתרי אהדדי דאומר היום ומחר משמע שני ימים ואומר היום דומיא דמחר שיהי' לילו עמו והוי תרתי דסתרי אך לפי הנ"ל א"ש דהקב"ה החזיקם עדיין לדין ב"נ והלילה הולך אחר היום א"כ שפיר הוי לילו עמו אבל מ"ר החזיקם כדין ישראל וא"כ לילה עמו לכך הוסיף יום אחד אך לפ"ז הקשה אכתי דנהי דלא חסר הלילה עכ"פ נחסר מקצת מן הבוקר דמ"ר בהשכמה עלה ומקצת מן הבוקר חסר ולמחר הוי כל הבוקר שלו יום שלם ואכתי ל"ה היום דומיא דמחר אך י"ל דהנה בפ"ב דמגילה גבי וכולן שעשה מעמוד השחר כשר פריך מנ"ל ומשני דיליף מקרא דוהיו לנו הלילה למשמר והיום למלאכה וכתיב וחצים עושים במלאכה מעלות השחר עד ל"ה ע"ש דמשמע דלולא הקרא הי' סברא לומר דעד הנץ החמת לילה הוא רק דגלי קרח דהוי יום ולפ"ז נראה דהיינו דוקא לדידן דהיום הולך אחר הלילה והוי הלילה שלפניו והיום ענין אחד נחשב יום מעלות השחר ודינו כיום ממש אבל לב"נ דהלילה הולך אחר היום א"כ אף עלות השחר נמשך אחר הלילה שלפניו והכל נחשב כיום שלפניו ואינו כלילה ממש עד הנץ החמה או אף אם דינו כיום מ"מ הוי כיום שלפניו ולהם מתחיל היום רק מהנץ החמה ולכך דייק בקרא ואמר והי' לנו הלילה למשמר דלנו דייקא הוי הלילה למשמר והיום למלאכה אבל לב"נ נחשב אף הלילה למלאכה דלהם נחשב הנץ החמה לילה ויש להסביר טעם הדבר דהטעם דבישראל היום הולך אחר הלילה ובב"כ להיפך הוא ע"ד שאמרו חז"ל דישראל מונין ללבנה ואו"ה מונין לחמה ולכך אנו דעיקר מנין