גבורות שלמה סד

הוא אצל הרעה אינו דוקא אם הוא כעת אינו גמור רק אף אם כעת הוא גמור רק שעתיד לחטיא הוא ג"כ נקרא אינו גמור שמי שעתיד לגמור כל ימיו בלי חטא כקרא גמור ומי שעתיד לחטוא נקרא אינו גמור ונהי שהוא ית' דן את האדם רק כפי שעתו אך המשחית יש לו רשות לקטרג ולכן הוא אינו מבחין בין טיב לרע ולכן תרווייהו איתנייהו דהכת שהי' עתידין להתאוות לכסף וזהב נקראו אינם גמורים ואם היו הם עם המצרים וחד כשנטבעו בים ל"ת נצולין לכן הי' ההכרח שהם יעלו תחלה ליבשה אך הכת שאין עתידין לתאוות הכסף נקראים גמורים הם נשארו בים עם המצרים יחד ולא ניזוקו וז"ש לגוזר ים סוף לגזרים דקי"ס בעצמו נחלק לחלקים דכת אחד נצולו שעלו תחלת ליבשה וכת אחד נצולו בים וז"ש המדרש הנ"ל דהנה להראות על איזה דבר באצבע ל"ש רק אם רואה הדבר הזה אבל אם אינו רואה ע"מ ירמוז ולכן אלו שהי' מרמזין באצבע זה אלי ואנוהו אם היו רואין באספקלריא מאירה היו רואין שא"כ שום ראי' ואיך מרמזין באצבע ובע"כ שהיו מאלו שרואין באספקלריא שא"מ ונדמה להן שרואין וז"ש המדרש כחוט השני שפתותיך היינו מה שהיו מרמזין באצבע אמר הוא ית' ג"ז נאה והגון כפי דעתם לכן אמר משה רקנין שבך כך דאלו שרואין באספקלריא שא"מ נקראו רקנין ולכן אמר הרקנין שבך כך הצנועין שרואין באספקלריא מאירה ורואין שאינם רואין מאומה עאכו"כ לכן כמגדל דוד צוארך כמו שגדלך דוד בס' תהלים לגוזר ים סוף לגזרים והי' בקי"ס גופא ב' חלקים כן הוא ראוי ונכון כי הרקנין שאמרו זה אלי עלו תחלה ואלו שראו באספקלריא מאירה עלו מהים גופא וא"ש. ומעתה נבין מאמר הכתוב הנ"ל מ"ש לא ירעו ולא ישחיתו וכו' ומלאה הארץ דעה דלפמ"ש הי' בישראל ב' כתות אלו שראו בא"מ ונדמה להם שראו אותו ית' וזה ל"ה דעה שלמה רק דמיין אבל אלו שראו במאירה ראו שא"א לראותו והשיגו דעה נכונה ואמתית והנה דמיון ח"ו מקלקל למעלה כמ"ש חז"ל אחר קיצץ בנטיעות וז"ש לע"ל לאירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי דלא יקלקלו למעלה רק ומלאה הארץ דעה את די הכל ירעו אותו בשוה ומה הוי ידיעתו ית' לדעת שא"א להשיגו וזה תכלית ההשגה ואמר שכלם ידעו כמים לי"ם מכסי"ם כאלו שהיו בים עדיין בשעה שחזרו המים וכסו אותם כן ידעו כלם זה לעיל וא"ש בעזה"י ועמ"ש בהשמטה למגילת רות ע"פ הנ"ל והנה להבין ביאור המדרש שהתחלנו נקדים עוד די"ל עוד מ"ש לגוזר ים סוף לגזרים ע"ד הנ"ל בענין אחר בהקדם מ"ש בכמה מקומות בביאור הפסוק ומלאה הארץ דעה והעולה מן המקובץ כך ע"פ דברי בעל עקידה דהעולם טועין בעניני הנסים והאמת כן הוא דמה שאדם תשלם עולה לגדולה וכל הבריות מתייראין מלפניו ז"ה דה"ט ואינו נס אך בהיפך מה שאדם נענש והבריות מושלין בו זה הוי נס והיפך הטבע ולכן כתבנו שם דמה שהלכו ביבשה בים ז"ה דה"ט ומה שנטבעו מצרים זה הוי נס ולכן עשו ישראל עיקר השירה מזה אך כתבנו שם דהיינו דוקא באדם השלם לגמרי וא"ב חסרון זה נעשה לו דה"ט אבל מי שהוא אינו שלם לגמרי אז ודאי הוי הישועה שלו דרך נס כפי המובן מפשוטו גם כתבתי שם בשם בעל עקדה דאם הוא ניצל בדה"ט א"צ נבוא דרך מלחמה ליקח דבר הפכי ולבטל המזיק רק המזיק גופא א"י להזיק לו אבל אם הוא דרך נס ושידוד הטבע אז צריך להביא דבר המתנגד להמזיק זה ולבטלו ע"ד הדמיון אם הי' ירוקמי שר הברד יורד ומצטנן התנור בחמ"ו אז הי' נחשב שידוד הטבע כמ"ש ב"ע שהבאתי שם ואז הי' נחשב דרך מלחמה דהברד הוא היפך טבע האש אבל כיון שבא גבריאל שהוא ג"כ אש מוכח דהוי דה"ט והוי דרך שלום כיון שהוא מטבעו וממינו ע"ש ולפ"ז א"ש דהוי ב' כתות דאלו שהיו שלמים וראוין להנצל