גבורות שלמה סב

ראה נחשב כאלו כולם ראו והרי היד נמי אינה רואה מ"מ נחשב הראוי' לכל הגוף וז"ש בהושע א' והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ ע"ד שמבאר הרב בעל עקידה בפ' פנחס דבישראל מצינו שנקראים במעמד אחד כלם חוטאים או כולם צדיקים דכולם נחשבים כאיש אחד ולכן אם זמרי חטא נחשב כאילו כולם חוטאים בא פנחס ותקנם נחשבו כלם צדיקים ע"ש וז"ש והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם באותו מעמד ובאותו העת שהי' ראוי להם לומר לא עמי אתם באותו רגע יאמר להם בני אל חי והיינו ע"י ששמו להם ראש אחד ויהי' ביניהם אחדות ויהיו כלם נמשכים אחר ראש הדור ויחשבו כלם צדיקים

, אך יש לפרש הענין יותר וע"ד לאלקי מילין דהנה לא הונח לי עוד בפי' מאמר הנ"ל מ"ש ראתה שפחה על הים דלו יהי' כפירושנו הנ"ל היכי רמיזא זה באורייתא דליכא מידי דלא רמיזא באורייתא ולכאורה הי' אפשר לפרש בזה והוא עפ"י משחז"ל דירמי' ודניאל לא בקשו לומר הגדול הגבור והנורא שאמרו אי' נפלאותיו אי' כיראותיו גוים מרקדין בהיכל ושותק עד שבאו אכה"ג והחזירו עטרה ליושנה ואמרו הן הן גבורותיו ובחידושינו כתבנו דלכן לא אמרו אף הן גבורותיו וע' רק אמרו הן גבורותיו דהם אמרו ממש להיפך דירמי' ודניאל סברו דהנס והפלא זה הוי גבורותיו ת' אבל מה ששותק א"ז גבורה וכה"ג אמרו דהחידוש והפלא אין גבורה וחידוש כיון שברא העולם יש מאין מה"ת לא יוכל לשנותם וכמ"ש במדרש וירא שאמר הקב"ה לבראותן אכי יכול להחזירן לנערותן עאכו"כ כן ה"נ בחידוש העולם בכלל ולכן הנס והפלא א נו גבורה רק מה שגוים מרקדין בהיכלו ושתק ז"ה גבירה והנה לולי יחזקאל לא נראה כ"כ גבורתו מה ששותק דדלמא הוא ית' הסתיר פני' מתעוה"ז וכמ"ש והסתרתי פני מהם וכו' אבל יחזקאל שראה אותו ית' בגלות מוכח שהוא ית' עמהם ועכ"ז רואה ושותק ז"ה יותר גבורה וא"כ ישראל בהצלחתן ראו גבורותיו ית' שעושה נסים ונפלאות אבל לא ראו הגבורה שכובש כעסו ושותק ויחזקאל הנביא ראה מה שהוא ית' כובש כעסו ושותק אבל לא ראה אידך גבורה שעושה ונסים ונפלאות אבל ישראל בים ראו שניהם דהחידוש והפלא ודאי ראו אז גם הגבורה השני' ראו דכיון דכתיב עבר בים צרה ואחז"ל פסל מיכה עבר בים וגם נאמר וימרו על ים בים סוף א"כ ראה הקב"ה שמעבירים בים צרה ושתק ולא די ששתק ולא נקם בהם רק עשה נסים ונפלאות וזה ראתה שפחה על הים דייקא ווה שלא ראה יחזקאל שהוא ראה רק שהיא ית' רואה ושותק אבל הם ראו תרתי שכיבש כעסו ועושה עוד נסים וא"כ יש להם רמז בקרא שהרי נאמר ועבר בים צרת ונאמר וימרו על ים בים סוף כן י"ל דרך רמז

אבל אם נבוא לפרש הכוונה כפשוטו שראתה שפחה על הים היינו מראיתו כביכול ולמצוא רמז לזה בקרא נ"ל בצום לב מ"ש הכתוב ויושע ד' ביום ההוא וכו' וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ד' במצרים ויאמינו בד' ובמשה עבדו ויש לדייק למה זכר ראייתם את מצרים מת יותר מכל הנסים שנעשו להם ועד מ"ש וירא ישראל את מפרים וירא ישראל את ה"ד הגדולה וייראו העם את ד' התחיל בלשון ישראל וסיים בלשון העם וידוע שישראל הם מדרגה גדולה והעם הם הדיוטים ובפרט בזה שזכר שניהם יחד ומשנה הלשון ודאי הלא דבר הוא גם מ"ש ויראו העם את ד' אטו עד השתא לא יראו מפני ד' גם מ"ש ויאמינו בד' מה אמונה שייך אחר שכבר ראו כ"ז ולפרש כ"ז נקדים מ"ש ביבמות כי לא יראני האדם וחי וכתיב ואראה את ד' יושב על כסא רם ונשא כאן באספקלריא מאירה וכאן באספקלריא שאינה מאירה מוכח מזה דעיקר