גבורות שלמה סא

ולזה אמר הלא שלחתיך דוודאי יש דרך אחר להושיע לישראל ללמדם חכמה ומוסר ולהחזירם למוטב אך בדרך זה לאו כל אדם זיכה שיהי' ראוי לזה דהתקוששו וקושו כתיב וכן אחז"ל תמה אני מי שיש בדור הזה שיוכל להוכיח ולכן כיון דלאו כל אדם ראוי לכך בעינן שהמבקש לעשות כן יהי' נשלח ממנו ית' מחדש כמש"כ בישעי' את מי אשלח ומי ילך לנו ועשאו שליח מחדש והיינו דשלחו לומר מוסר לישראל כמ"ש לך ואמרת לעם הזה וכו' אבל לזכות את ישראל ע"י סיפור שבחו ית' זה כל אדם ראוי לכך וכ"א נחשב שלוחו יה' מכבר ולכן אמר דודאי הי' אפשר שהלך בכח אחר שהראה ללמדם חכמה ומוסר אך לזה צריך לעשותך שליח מחדש ולבדוק אחריך אם אתה ראוי לכך אבל לך בכחך זה שתספר נפלאותיו ית' והושעת את ישראל ובזה א"צ שליחות מחדש רק הלא שלחתיך מכבר אתה שליח מהר סיני וכולם שוין בדבר. ויש ליתן טעם בדבר דהנה ידוע דרפואת הנפש שוה לרפואת הגוף והנה ברפואת הגוף יש סמים מיוחדים לכל חולי כפי הראוי לו אבל כשיכביד בחולרת על החולי וא"א לרפאותו בכמים הראוים לו יש כם מיוחד שאינו לשום חולי רק להחזיק הטבע לגברו ביותר כי אז יתגבר על החולאת וידחה אותו וסם זה שוה לכל התולאים ולכל האנשים וכ"כ הוא ברפואת הנפש הנה בל מצוה הוא סם מיוחד נגד אבר אחד וגיד אחד ואם חוטא ח"ו יש לכל חטא רפואה שלו: וחשובה השייך לו אבל אם לפעמים קשה מאוד על האדם לעשות רפואתו והכביד עליו חליו אז יש רפואה אחרת היא התורה הקדושה והוא רפואה להחזיק כח הטבע של האדם היינו כח הנשמה הקדושה שבו והיא רפואה שוה לכל החולאים כשחז"ל אם אבן הוא נמוח וכו' וכתיב כי הוא חייך ואורך ימיך דכל אדם יש לו מוכיח שלו המייסרו ומלמדו בדרך ילך ואם חטא הרבה ח"ו אז הקדושה שבו כחלל וכישן אבל ע"י כח התורה מתעורר כח הקדושה שבו ומתחזק טבעו ואז גוף הטבע תדחה את החולאת ויהי' לאדם מוכיח ומייסר שלו כבתחילה

ונקדים עוד מ"ש הנביא ישעי' וגר זאב עם כבש וכו' לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים וכבר כתבנו מכבר בדרוש לפ' זו וכעת נראה כך בהקדם לפרש מ"ש במדרש חזות בפ' כחוט השני שפחותיך שהיו מרמזין באצבע ואמרו זה אלי ואנוהו באותה שעה אמר מ"ר הרקנין שבך כך הצניעין והמשובחין עאכו"כ כמגדל דוד צוארך כמו שגדלך דוד בספר תהילים מה אמר לגזר י"ס לגזרים כל"ח עכ"ל והוא תמוה חדא מה ענין זה לגוזר י"ס לגזרים וגם מנ"ל דזה קרא דזה אלי הרקנין אמרו דלמא אמרו זא הצנועין וכבר מלתי אמורה בזה בכמה ענינים וכעת נראה בהקדם לפרש מ"ש חז"ל במכילתא והובא במפ' ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא ולכאורה יפלא איך זכתה שפחה לראות יותר מיחזקאל ונ"ל הכוונה דודאי השפחה לא ראתה כלל רק הענין כך היא אם יעמדו כמה אנשים ואחד יראה וא' לא יראה לא יהי' נקרא הראי' רק על הרואה אבל זה שלא ראה יאמר עליו שלא ראה אבל אם אחד ראה דבר חידוש יאמר עליו שפ' ראה כך וכך והרי באמת האדם נחלק מכמה אברים והרי לא ראה רק הראש ולא שאר אברים א"כ הי' ראוי לומר עיני פלוני ראה כך ולמה נקרא הראי' על כלל האדם אך כיון שבל האדם הוא גוף אחד נקרא ראיית העין כאילו גם הוא ראה כ"ז כן ה"נ באמת ראיית מ"ר היו גדול מיחזקאל כידוע לכן יחזקאל שלא הי' לו דביקות עם מ"ר שלא הי' בדורו וגם בישראל ל"ה אז אחדות ביניהם לכן דורו של יחזקאל לא ראו כלל ויחזקאל עצמו אף שראה ל"ה רק ראיית עצמו ולא יותר ולא ראיית אחרים נחשב לו לראי' אבל בים הי' בישראל אחדות גמור עד שאפילו השפחה ה"ל דביקות במ"ר א"כ מה שמ"ר