גבורות שלמה ס

כאן בשלמא כל המצות הגם שכולן לא נצרכו לו ית' רק להאדם מ"מ כיון שהוא י"ת גזר עליהם וגם אומ"ה יכולין לעשותם ואין איסור להם א"כ אין כבוד כ"כ לישראל ושייך לתבוע שכר ע"ז אבל שבת דאומ"ה אסורין לקיימו א"כ מה שאנחנו יכולין ומצווין לקיימו הוא כבוד גדול ואיך נבקש שכר ע"ז ואם אעפ"כ נותן לנו הוא ית' שכר ע"ז הוא חסד גדול שלפנים משורת הדין ויש חשש קטרוג גדול ממה"ש לכן היו בצנעה ע"ש וכ"כ הוי בענין השירה אם האומ"ה תיו רשאין לומר שירת לה' אין לנו כבוד בסיפור השבח ושייך לבקש שכר ע"ז אבל כיון דאו"ה אינן רשאין לומר שירה א"כ זה גופא כבוד לנו וכמ"ש בחדושים שלי בביאור מ"ש חז"ל כשאמר נבוכדנצר הרשע אתוהי כמה רברבין וכו' ביקש לגנות כל שירות ותשבחות שאמר דוד וכו' וגם בפסוק הושיענו וכו' להשתבח בתהילתך ע"ש וא"כ אם הוי גוף הענין כבוד לנו ודאי לא מגיע לנו שכר ואם באמת הוא ית' נותן שכר ע"ז הוא פלא יותר ויותר וז"ה כוונת הפסיק והמדרש הנ"ל דמה שהתחיל לומר אשירה לד' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים עזי וזמרת יה כו' לא כהבנת המפרשים דמ"ש עזי קאי עליו ית' שהוא עזי רק קאי על השירה דהשירה שאשיר לו ית הוי עזי ונותן לי כח וחיל ולכן אמר לחידוש שבאמת הוא עזי אף דהוי וזמרת יה הרי למי אני זומר לו ית' והוי זה גופא לי זכי' שאני ראוי לכך דאם הייתי מזמר לאיש היו ראוי לקבל שכר עבור זה אבל כיון דהוי וזמרת יה וזה גופא הוא לי לכבוד מל"ש שכר ע"ז ואעפ"כ ויהי לי לישועה הי' לנו השירה לישועה ונקבל שכר ע"ז וז"ס עזי הוא דהישועת הוי עזי אף דהי' עטרה לראשי אמירה זו אעפ"כ והוא כחי נותן לי שכר וכח אך לפ"ז דקאי על השירה הנה בשלמא להבא שייך לומר שיקבל שכר ע"ז כי דבר שכבר יצא מכח אל הפועל שייך לקבל שכר ע"ז אבל למפרע לקבל שכר עבור מה שעתיד לעשות ולא יצא אל הפועל ז"א סברא כ"כ וכ"מ במדרש סוף בראשית מצינו שהאחרונים נצולו בזכות הראשונים מנין להראשונים בזכות אחרונים וכו' מוכח דאחרונים בזכות ראשונים שכבר היו הוא סברא אבל להיפך אינו סברא וא"כ ה"נ בשלמא לומר שנזכה ליסיעה להבא בזכות השירה שייך לומר שפיר אבל לומר שהם זכו למפרע ביצ"מ עבור זה שיאמרו אח"כ ז"א סברא וא"כ הי' מסתבר כומר דכוונתם הוי רק שהשירה שיאמרו ית' להם לישועה אח"כ וא"כ הו"ל לומר יהי לי לישועה דלהבא יהי לישועת למה אמר ויהי בע"כ דקמ"ל דגם למפרע הי' להם לישועה דלא זכו ליצ"מ ולק"ס רק בזכות השירה שעתידין לומר וז"ש המדרש יהי לי לישועה אכ"כ אלא ויהי לי לישועה אם למפרע הי' לי לישועה כש"כ להבא וזש"ה תי' לי מכ"ש שיהי' לי להבא וא"ש

ובזה נבין דברי גדעון הנ"ל דהנה יש במדרש בפ' ויאמרו לאמור שאמרו לבניהם שיאמרו שירה זו בעת שיעשה להם נסים ואני מוסיף על דבריהם שלא באו לצוות לדורות שיאמרו שירה אחר הנס זה א"צ לפנים וגם עצה זו אין הכרח כ"כ רק הכוונה שנתנו להם עצה בעת שיצטרכו לנס יאמרו השירה תחילה קידם הנס ובזכות השירה יזכו לנס ע"ד מאמרם ז"ל אמר משיב הרוח ונשיב זיקא וכו' כן למדו אותם לדורות שיאמרו שירה תחלה ועבור כן יזכו לנס ע"ר שפי' של"ה הקדוש משחז"ל עתידין ישראל שיאמרו שירה לע"ל והנה כבר כתבנו דז"ה פלא וכבוד מה דהשירה שבח לו ית' הוי לנו לישועה דהרי זה כבוד לנו ואין מגיע שכר עבור כך וז"ש גרעון איה נפלאותיו אשר ספרו לנו אבותינו ומה סיפרו לנו לאמור שנתנו לנו עצה לומר כל פעם שנצטרך לנס הלא ממצרים העלנו ד' וכדי שעבור זכות הזכרת יצ"מ נזכה לגאולה תמיד ואי' נפלאותיו הללו ולכן א"ל המלאך לך בכוחך זה היינו בכח זה שאתה מספר נפלאותיו ושבחיו ית' תושיע את ישראל