גבורות שלמה נח

דרוש לפ' בשלח

ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ד' אשר יעשה לכם היום כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם ד' ילחם לכם ואתם תחרישון איתא במדרש הובא במפרשים ואתם תחרישון מלומר שירה והוא תמוה וכבר מלתי אמורה בזה וכעת נראה כך ויובן נמי אריכות הלשון מ"ש ד' ילחם לכם גם מ"ש אשר ראיתם את מצרים היום למה זכר זה מכל הנסים אשר נעשה אז להם ומה נ"מ אם יראו אותם או לא ולפרש כ"ז נקדים כמה הקדמות. א' מ"ש בשופטים מ"ש גדעון ואם ד' אתנו אי' כל נפלאותיו אשר ספרו לנו אבותינו לאמור הלא ממצרים העלנו ד' ועתה נטשנו ויתננו בכף מדין וכו' ויאמר לו מלאך ד' לך בכוחך זה והושעת את ישראל הלא שלחתיך והנה יש לדייק חדא תיבת לאמור מיותר ועוד מ"ש אי' כל נפלאותיו אשר ספרו לנו אבותינו הלא ממצרים העלנו ד' דבשלמא אם הי' מזכיר נפלאותיו שספרו להם מה שעתיד להיות שפיר שייך בזה אי' הם אבל על הנסים שהי' במצרים מה זו שאלה אי' הם הרי כבר נעשו ואם ק"ל למה אין עושה עתה כן הרי תירוץ זה גלוי לפי שחטאו לכן נמסרו לאו"ה נם מ"ש לך בכוחך זה א"ל הבנה וחז"ל הרגישו בזה ופירשו לפי דרכם ומ"ש לו הקב"ה הלא שלחתיך א"ל הבנה והול"ל הנני משלחך ושלחתיך הוא לשון עבר דמשמע שכבר שלחתיך והנה זה לבד הי' אפשר לפרש ע"פ מ"ש בחידושי לתורה בפ' מטות במה שאמר הקב"ה למ"ר נקום נקמת המדינים אחר תאסף אל עמיך ולפי פשוטו הול"ל אחר כן תאסף אל עמיך ובארנו הכוונה ושוב הוגד לי אח"כ כי כתוב כן בשם הר"ש מאוסטרפליא זלה"ה דגדעון הי' גלגול מרע"ה ולכן וודאי אם הוא ית' אומר למ"ר לילך לא הי' משלח אחרים רק הוא ית' בעצמו אמר לו שהוא לא יעשה הנקמה כעת רק לאחר מותו שיחזור ויתגלגל בעולם אז ינקום מאת המדינים אבל עתה לא ינקום הוא בעצמו רק ע"י אחרים ולכן נקום נקמת ב"י מאת המדינים אחר תאסף כלומר אחר שתאסף אז נקום אתה אבל כעת יהי' ע"י אחרים ע"ש ובזה נבין הענין כאן דהנה כל ההולך בשליחותו ית' צ"ל נתמנה בתורת שליחות ממנו ית' ואין די בלשון הליכה בלבד וכמ"ש הקב"ה למשה לכה ואשלחך ובישעי' את מי אשלח ומי ילך לנו והטעם כי הליכה בלבד א"ל דין שליחות להיות ידו כיד המשלח אבל אם מזכיר לשין שליחות נעשה ידו כיד המשלח ויש לו כח המשלח אך תינח במי שלא נתמנה לשלוח מעולם רק כעת אבל במי שכבר נתמנה פעם א' לשליח א"צ להזכיר לשון שליחות וכיון שגדעון הי' גלגול של מ"ר א"כ כבר נתמנה לשליח בגלגול ראשן כמ"ש לו הקב"ה נקום נקמת המדינים אחר תאסף רק שלא יצא מכח אל הפועל עד עתה וא"צ רק לשון הליכה וז"ש לו לך בכוחך זה והושעת את ישראל בלשון הליכה וא"צ לשון שליחות כי הלא שלחתיך בעודך בחיים בימי מ"ר כן י"ל חוץ לדרכינו

אך לדרכינו ליישב כל הדקדוקים נ"ל כך ונקדים מ"ש פ' זו במדרש בפסוק עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה וז"ל עזי הוא ועטרה לראשי והוא כחי יהי לי לישועה אכ"כ אלא ויהי לי לישועה הי' לי ויהי' לי עכ"ל והוא מה כוונת המדרש ובזה וגם אדרבה איך שייך לומר יה' לי לישועה הרי הם סיפרו שהי' הוא ית' להם לישועה וכבר מלתי אמורה בזה בעזה"י בכמה אופנים וכעת נראה כך דהנה להלל אותו ית' הוא ענין גדול והאומרו בכוונה זוכה לשכר הרבה ולכן אחז"ל דשבחא דנבורא אמר משיב הרוח ונשיב זיקא ומוריד הגשם ואתי מיטרא והרי לשונות הללו שאינם בקשה רק סידור שבחו ית' ואיך עי"כ נעשה כן בע"כ דע"י שבחו ית' זוכה