גבורות שלמה נד

פ' וארא בגמ' דנדרים דף נ"א ע"ב רשב"א אומר דג שאני טועם אסור בגדולים ומותר בקטנים דגת שאני טועם אסור בקטנים ומיתר בגדולים והקשה בגמ' אלא והדגה אשר ביאור מתה קטנים מתו גדולים לא מתו אלא וכו' לכאורה יפלא למה הביא הש"ס הפירכא מסיפא מגוף המכה ולא הביא מקרא המוקדם בפ' זו מן האזהרה שאמר מ"ר והדגה אשר ביאור תמות והו"ל ג"כ להקשות קטנים ימותו וכו' כיון דאינו מקשה רק מכח סברא כמ"ש הר"ן בנדרים שם ונ"ל דהנה באזהרה נאמר ונהפכו המים אשר ביאור לדם ונלאו מצרים לשתות מים מן היאור וכו' והנה אמר רק המים אשר ביאור ולא אמר כל המים גם אמר רק ונלאו מצרים דמשמע שבאמת יוכלו לשתות רק ביגיעת קשה ובמכה אמר ונהפכו כל המים ולא יכלו לשתות אמר כל המים גם אמר ולא יכלו דמשמע שלא יכלו בשום אופן לשתות הלא דבר הוא. ונראה דתחילת אזהרה הוי רק המים הסמוכים לשפת היאור הם יהפכו לדם אבל המים שבאמצע היאור המה לא יהפכו לדם וא"כ היו יכולין לשאוב מאמצע היאור רק שהוא יגיעה קשה מאוד לכך אמר ונלאו שבאמת היו יכולת בידם לשתות מצד הדוחק רק ע"י העבודה הקשה ונלאו ולפ"ז אם היו הדם רק על שפת היאור ממילא ליה מתים רק דגים קטנים שדרך דגים קטנים להיות על שפת הים אבל דגים גדולים ל"ה מתים כי הם הולכים באמצע הים כי כאיש גבורתם לכך ל"ה יכול להקשות מן האזהרה קטנים מתו גדולים לא מתו דבאמת לפי האזהרה כן הוא דרק הקטנים ימותו אבל אח"כ כיון שהם עמדו במרדם ולא שמעו לו נתחייבו עונש יותר חזק ונהפכו כל המים אף שבאמצע היאור לדם ולא יכלו בשום אופן לשתות מן היאור ולכך פריך שפיר כיון דכולו נהפך לדם אטו קטנים מתו גדולים לא מהו וזה היפך הסברא כמ"ש הר"ן וא"ש ודו"ק

פ' בא בילקוט איתא וז"ל לקיחתן עמד להם בירדן ואכילתו עמדה להם בימי המן ואכלו את הבשר בלילה הזה בלילה ההוא נדדה שנת המלך עכ"ל ולכאורה א"ל הבנה אך נראה דהנה בגוף הפסוק יש לדקדק מ"ש בלילה ההוא נדדה שנת המלך והיו ראוי לומר בלילה נדדה שנת המלך מאי ההוא וי"ל בשום לב מה נשתנו ימי הפורים מימי הפסח דבימי הפסח קבע הקב"ה ביום הנס עצמו שיצאו ובפורים קבע היו"ט ביום שאחריו ולא בי"ג ביום הנס ואם כי אז לא נחו היו לתם להמתין עד שנה הבאה לקבוע ביום הנס ויובן נמי משחז"ל קימו וקבלו קיימו מה שקיבלו כבר עד עכשיו באונס ועכשיו ברצון למה עתה דוקא קבלוהו ברצון. אך נראה דמה דקבע המן הגזירה בי"ג באדר נהי דקודם מיתת מ"ר נתיירא לקבוע הגזירה עכ"פ מזיין אדר ואילך ה"ל לקבוע הגזירה אך הטעם בדבר שחשש שמא יגן עליהם ימי אבלו של מרע"ה כעין שיש במדרש גבי דור המבול שהמתין להם זיין ימים ימי אבלו של מתושלח ע"ש כן ה"נ חשש כן. כן עלה בדעתי וכמדומה שגם ביערות דבש כתב כן אך הרי באמת יום הי"ג הוי יום זיין ועדיין לא כלו לגמרי אך מקצת היום ככלו והנה מה דהוי מקצת היום ככלו היינו רק בישראל דהיום הולך אחר הלילה ולכך כיון דהוי כל הלילה ומקצת היום הרי יצא רוב היום והוי ככלו אבל בב"נ דהלילה הולך אחר היום א"כ בתחילה היום אינו רק מקצת והלילה כלל לא ל"ש מקצת היום ככלו כמו לדידן דאינו די במקצת הלילה רק בעינן כל לילה ומקצת היום ולפ"ז עד הנה לא רצו לטעון טענת מודעה רבה לבטל קבלת התורה אבל בימי מרדכי הוצרכו לכך כי אם יהיו קבלה התורה ברצון יהיו להם דין ישראל והיום הולך אחר הלילה ויום הי"ג מקצת היום ככלו וכלו ימי אבלו של מ"ר וא"ל מה להגן עליהם אך אם מבטלין קבלת התורה י"ל דין ב"נ והלילה הולך אחר היום ול"ה עדיין מקצת היום והוי עוד ימי אבלו ויגן עליהם ולכך ביטלו קבה"ת לכן