גבורות שלמה נג

ותכרות לרמז על גט כריתות ותשוב לביתה וכיון שכך חששה שמא לא ישיב לקחתה ולכך אמרה חתן דמים למולות וכמ"ש במדרש שאמרה חתני אתה תהי' נתון לי כלומר שתחזור ותנתן לי בעבור דמים הללו שהרי קיימתי המצוה וזכות המצוה יגן עלי' שיחזירנה אך אם הוי בליעה זו עבור הרותחא עצמה נהי דרמזה לו שיגרשנה מ"מ לא ה"ל לירף ממנו לגמרי עד שיגרשנה וכיון שראתה שמיד וירף ממנו הבינה דלא על הרותחא ממש נענש רק עבור המילה ולכך אז אמרה ענין אחר חתן דמים למולות כמה גדול כח המילה שעבורו נתחייב חתני מיתה ולולא היא לא היה ניצול וא"ש בעזה"י

והנה גוף הדבר להבן מה ענין דרתח המלאך עליו שהחזיר אשתו לענין המילה ולמה המתין המלאך עד עתה שנתרשל על המילה י"ל דמה שנתרשל דמ"ר ידע שיצאו ישראל ממצרים ואז יהיו מולים כל ישראל ויהיו עת שמחת לכך רצה להמתין שימול את בנו בככ"י בעת שמחה. והנה דעת הש"ך ביו"ד סי' רמ"ו דמי שיש לו סיום יכול להמתין עד יומא דפגרא ועת שמחה וכן דעת הלבוש בת' ר"ה דאין ראוי לקדש הלבנה עד יוה"כ דהיינו להמתין עד שעת הכושר והנה בחידושנו מכבר דחיתי זה בעזה"י דהרי אמרינן בפ"ד דיבמות גבי חליצת קטן דשהוי מצוה לא משהינן וכן שם גבי גר כיון שקיבל עליו מצית מלין אותו מיד דשהוי מצוה לא משהינן. אך כעת ראיתי דיש לחלק בדבר דיש דבר דהוי ההעדר חסרון וחרפת ויש דבר דאין ההעדר חסרון רק המעלה הוי מעלה ולפ"ז י"ל החילוק כך דהיכי דהוי ההעדר חסרון ודאי אין לשהות המצוה לכך בגר שבא להתגייר אין לשהות המצוה וכן בחליצה דבלי חליצה אסורה להנשא וכן הוי חסרון להמת כ"ז שלא חלצה אבל בקידש הלבנה דאין ההעדר חסרון וכן בסיום מס' רק המעלה הוי מעלה מותר לשהות עד יו"ט והנה כבר כתבנו בכ"ד בעזה"י דבנכרי כיון דהם נקראו ערלים הוי הערלה חרפה אבל בישראל דהנודר מערלים מותר בערלי ישראל אין הערלה חרפה רק המילה הוי מעלה ולכך מ"ר שרצה לשהות המילה עד זמן שימולו הכל היינו דהוי ס"ל דכבר יצאו מכלל ב"נ והוי המילה רק מעלה ומותר לשהותו עד שה"כ והנה מה שלקח מ"ר בניו עמו היינו שרוצה שיהי' בניו עמו בשעת מ"ת וכמדומה לי שכן הוא במדרש אך למה צריך להביאם למצרים ישלח אח"כ אחריהם למ"ת אך אחז"ל גדול מ"ש בישראל ממ"ש בגרים דבישראל נאמר והייתי להם לאלקים ואח"כ יהי' לי לעם ובגרים כתיב להיפך והיו לי לעם ואני אהי' להם לאלקים וטעם החילוק הוא כך דבישראל כבר יש לנו מאמרו ית' אנכי ד' אלהיך וא"כ כבר ייחד שמו עלינו לכך ה"ז תמיד בלי שינוי אבל הגרים שא"ל זכות זה אינו להם לאלקים עד שהם נעשו לו לעם תחלה ולפ"ז מ"ר רצה שיהיו בניו בכלל מאמר אנכי ד' אלקיך ויהי' הוא ית' להם לאלקים תחלה והרי הקב"ה אמר רק אשר הוצאתיך מארץ מצרים והם ל"ה במצרים ולכך רצה להביאם למצרים בדי שיחיל עליהם מאמר אנכי ד' אלקיך אך הרי בל"ז כבר יש לנו הבטחתו ית' כמ"ש לאברהם בפ' לך והייתי לך לאלקים ולזרעך אחריך א"כ א"צ עוד למ"ת אך הנה ידוע דבב"נ הולד הולך אחר האם וכ"ה במדרש רות דאין אב לגוי אבל בישראל הולד הולך אחר הזכר ולכך אם הי' יוצאין מכלל ב"נ הי' הבנים נחשבים אחר מ"ר עד אברהם והי' להם מאמר והייתי לך לאלקים ולכך עבור שלא מל בנו מיד ל"ה אפשר להענישו די"ל דסובר דיצאו מכלל ב"נ ומותר להשהותו עד שה"כ ועבור מה שלקח אשתו ובניו עמו הי' יכול לומר דס"ל דלא יצאו מכלל ב"נ ורצה שיהיו בכלל יוצאי מצרים ולהיות בכלל אנכי ד' אלקיך אשר הוצאתיך אבל עתה בהזדמן שניהם יחד נענשו ממ"נ וא"ש בעזה"י.