גבורות שלמה נב

מבקש ממנו שיעשה לו נ"כ איזה עסק בזה נצרך להזהירו פעמים ושלש שלא ישכח לעשות בקשתו. והנה החילוק בין לשון הליכה ללשון השבה הוא כך עד"ע באחד שהיו דר במקום אחד הוא וב"ב ועקר דירתו משם הוא וב"ב למקום אחר וחוזר למקומו הראשון אם הולך לבדו שם וב"ב ישארו במקום החדש לא יהי' נקרא בלשון השבה רק בלשון הליכה שהולך לשם אבל אם יקח גם ב"ב למקום הראשון נקרא בלשון השבה ששב לעקומו הראשון ולכך תחלה א"ל הקב"ה לכה ואשלחך אל פרעה ולא אמר לו שוב מצרימה כיון שהיו רצונו ית' לילך לשם לבדו בלא אשתו ובניו הוי רק הליכה אבל אח"כ שהי' רצון משה ליקח גם אשתו ובניו אמר ליתרו אלך ואשובה אל אחי אשר במצרים וכן אמר ויקח משה את אשתו ואת בניו וכו' ולפ"ז לפ"מ שהיה רצונו ית' תחלה שילך הוא לבדו א"כ אינו הולך לשם רק עבור שליחות זה א"ל זהירות בדבר שיעשה כן דא"ל עסק אחר רק זה אבל כשלקח גם אשתו ובניו א"כ הוא חוזר למצרים לקבוע דירה שם יש חשש פן יתרשל במעשה זו לכך אמר לו הקב"ה בדיוק בלכתך לשוב מצרימה אף שהליכה כעת הוי דרך השבה עם אשתך ובניך אעפ"כ ראה כל המופתים וכו' וא"ש בעזה"י

בפסוק ותקח צפורה צור ותכרות את ערלת בנה ותגע לרגליו ותאמר חתן דמים אתה לי וירף ממנו אז אמרה חתן דמים לעולות ובמדרש ותאמר חתן דמים אתה לי חתני אתה תהי' נתון לי בדמים הללו שהרי קיימתי המצוה מיד וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולות כמה גדול כח המילה שחתני הי' חייב מיתה ונתעצל במצות מילה לעשותה ולולא היא ל"ה ניצול עכ"ל והוא תמוה וכבר מלתי אמורה בזה בעזה"י וכעת נראה עוד בעזה"י דהנה הפסוקים גופן משוללי הבנה מאמרו בכפליים ובשינוי לשון ומהי לשון אז אמרה אך נראה דהנה יש בילקוט ראובני בשם הזוה"ק דזה המלאך היה גבריאל והיה בכעס על שלקח אשתו ובניו עמו כאילו רוצה להתיישב שם. והנה מה הכריח להזוה"ק כן והרי הטעם מבואר דהוי על המילה אך נראה דהוא עפ"י דמבואר במס' מנחות דלא ענשינן על עשה רק בעידן רותחא וכבר כתבנו בחיבורי טוטו"ד דאפילו על עשה שמחויב בה הוי כן וא"כ למה נענש פ"ר על ביטול המילה ובע"כ דהוי עליו עידן רותחא ולכך מפרש דהרותחא הוי מה דלקח עמו אשתו ובניו ובזה נבין מה שלקחה צפורה צור אטו לא היו לה סכין אך נראה דהנה אמרו חז"ל בפ' יתרו בפסוק אחר שלוחיה שפטרה בגט ולמה גרשה אטו ל"ה אפשר לשלחה בלא גרושין אך חז"ל אמרו כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו והטעם שלא תשאר עגונה ולכך חשש מ"ר שהולך אצל פרעה ואמרו חז"ל אין הבטחה לצדיקים שמא יגרום החטא כמו שחשש יעקב ולכך לגרשה נמי לא רצה כמשחז"ל קשין הגירושין ולכך בחר יותר ליקח עמו אשתו ובניו אך כשכעס עליו המלאך הבינה צפורה כיון דלא ענשינן אעשה אלא בעידן רותחא ובע"כ דהוי הרותחא על שלקח אותה עמו וא"כ יצטרך להחזירה ושוב יפטרנה בגט כדין יוצא למלחמת ב"ד. והנה בעידן רותחא דענשינן אעשה זה ניכר למעלה דשם נודע משפט הראוי לכ"ד ודבר ומבינין מן העונש דהוי עבור העשה אבל למטה אין לנו ידיעה זו וא"כ אין ניכר אם העונש הוא עבור העשה או עבור הרותחא עצמה וצפורה סברה דהעונש שלו הוי עבור הרותחא ורצתה לרמז כ' עתה סופה לגרשה והנה ענין כריתה ל"ש רק אם מל בדבר שאין דרכו בכך אבל בדבר שדרכו בכך ל"ש לשון כריתה רק חיתוך ולכך ל"מ במילה לשון כריתה רק חיתוך וכאן נאמר לשון כריתה כיון דהוי בצור ולא בסכין ורצתה לרמז כי עתיד ליתן לה גט כריתות דגט נקרא כריתות כמשחז"ל דבר הכורת בינה לבינו. והנה מצינו בפ' חקת שעשה משה נחש נחושת שיהיו לשון נופל על לשון כן עשתה היא שלקחה צור