גבורות שלמה נא

בפסוק אבי השביעני לאמור בקברי אשר כריתי לי וכו' הנה חז"ל דרשו שעשה כרי מכסף וזהב ונתנו לעשו. ולהבין למה רימז זה דוקא באמרו לפרעה כן ומה נ"מ בהודעה זו לפרעה אך נראה שיהי' מזה הוכתה לדינא דהנה הרמ"א ביו"ד סי' קל"ב סעיף ט"ו פסק דאם נשבע ואירע לו אונס והי' אפשר לסלקו ע"י ממון הוי אונס והב' חולק עליו והט"ז והש"ך מתרצים עליו דשאני שבועה דאמרינן דאדעתא דהכי לא נשבע ע"ש ולפ"ז הרי עיקר כוונת יעקב במה שהשביע ליוסף כי חשש שפרעה לא יניחנו רק אם השביעו אז אם יאמר ליתשל אתשיל נמי אדידי' והנה לכאורא יהי' לפרעה טענה דשאני ושאני כיון דפרעה אמר ליוסף כי טוב ארץ מצרים לכם הוא והי' אוכלין משל פרעה וקיי"ל באומר לחבירו אכול עמי צריך לשלם לו ול"א במתנה יהיב לי' א"כ ה"נ יוכל פרעה לתבוע תשלומין מהם רק תשלומין ממש אינו יכול לתבוע דא"כ ל"ה צריך לאמור להם כן דבעד כסף יהי' מוכרין לכל אך יוכל פרעה לאמור דנתי דאינו מבקש כסף הי' כוונתו שיעקב יקבר שם ואדעתא דהכי וויתר להם אבל אם לא הוי נקבר שם יתבע מהם סך רב וא"כ שוב יהי' להם אונס ממון ואונס ממון פטור משבועה וא"כ שאני ושאני דעל שבועה שלו ליכא אונס ממון ועל של יעקב איכא אונס ממון לכך התחכם יוסף לומר כך הרי באמת אונס ממון ל"מ לעבור על ל"ת כמ"ש הב"ח רק הט"ז והש"ך מתרצין דשבועה זו יש אומדנא דאדעתא דהכי לא נשבע להפסיד ממון כזה א"כ תינח היכי דליכא אומדנא להיפך אבל היכי דהוי אומדנא להיפך דנשבע גם ע"ד ממון רב וודאי ל"מ אונס ממון ולכך שלח לו יוסף דיעקב אמר בקברי אשר כריתי לי שנתן כרי של כסף וזהב בעדה א"כ דנתן לו הרבה כסף דכל הון לא ישוה לו שוב כ"מ אונס ממון לפטור משבועה וא"ש בעזה"י

וימת יוסף בן מאה ועשר שנים לנעוץ סוף הס' לתחילתו כדרבי בע"ה נ"ל בקיצר דבר נחמד עפ"י משחז"ל דבשביל שני דברים נענש יוסף שמת קודם לאחיו א' בשביל ששמע מאחיו שאמרו עבדך אבינו והב' בשביל שחנט את אביו ולכאורה יפלא דבשביל עבירות קלות כאלו יתחייב מיתה אך הרי ידוע מאמר חז"ל שמתחילה ברא הקב"ה העולם במה"ד שנאמר בראשית ברא אלקים בשם אלקים ראה שאין העולם מתקיים שיתף מדה"ר למדה"ד וזה רק אצל אנשים בינונים שאינם יכולים להתקיים במה"ד לבד אבל אצל צדיקים נשאר באמת מה"ד כמו שברא בתחילה כמ"ש וסביביו נשערה מאוד והנה ידוע משאחז"ל בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית דכתיב קודש ישראל לד' היינו אם קודש ישראל לד' אז ראשית תבואתו נקראו בשם ראשית וז"ש בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית היינו הגדולים ברא אלקים במה"ד וזה המשך הכתובים וימת יוסף בן מאה ועשר שנים וקשה למה מת קודם לאחיו וצ"ל שנענש בשביל תרי חטאים הנ"ל וקשה וכי בשביל חטאים קטנים כאלו יתחייב עונש חמור כזאת הלא הקב"ה מתנהג במדה"ר ע"ז אמר בראשית דבאמת בשביל ישראל הגדולים שנקראו ראשית ברא אלקים במה"ד דלצדיקים נשאר באמת מה"ד כמו שברא מתחלה ודוק היטב (כת"י)

ספר שמות

פ' שמות ויאמר ד' אל משה בלכתך לשוב מצרימה ראת כל המופתים אשר שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה. לכאורה קשה מת חידש לו ית' דמה"ת הוי ס"ד שלא יעשה שהוצרך להזהירו מחדש ונ"ל דהנה נחזי אנן אם אחד שולח איזה שליח בכוונה לעשות איזה ענין א"צ להזהירו פעמים ושלש דמן הסתם יעשה כיון שהולך רק עבור זה אבל אם אחד נוסע עבור איזה דבר שלו וחבירו