גבורות שלמה נ

ע"ע ע"ד שיהי' בנימין גנב או אף דהוי אונס כיון דל"ש אונס כזה ואונסא דל"ש לא קיבל ע"ע ופטור מן הערבות ולכך אמר הננו עבדים לאדוני גם אנחנו דעשרה שנמצא ביד א' כלם נתפסים מכח אומדנא אבל כיון דיוסף אמר חלילה לי מעשות זאת וליוסף לא אמרו הוכחה דהן כסף וכו' ולא שמע יוסף אומדנא שלהם ואעפ"כ אמר חלילה לי בע"כ דסובר דלא אזלינן בתר אומדנא כלל לכך מצי ליטעון כי עבדך ערב את הנער דאזלינן בתר המעשה ולא בתר אומדנא והרי אמר אם לא אביאנו אליך וא"ש בעזה"י. ובזה נבא אל הביאור שהתחלנו בעזה"י דהנה מה דפרו ורבו מאוד הי' כדי למעט שנות השעבוד דהריבוי השלים הזמן אך כיון דהקב"ה אמר ועבדום ועכו אותם ד' מאות שנה א"כ אם נלך בתר אמירה צ"ל ד' מאות שנה ול"מ הריבוי אבל אם נלך בתר אומדנא אז הוי אומדנא דע"ד שיתרבו שלא כדה"ט לא גזר ד' מאות שנה ולכך מספר הכתוב דהקב"ה עשה עם ישראל טובה כבי תרי וישב ישראל בארץ גושן ויאחזו בה כאדם המחזיק בשלו שהי' של שרה דלא אזלינן בתר אומדנא ואעפ"כ ויפרו וירבו מאוד כדי למעט השעבוד והלך בזה בתר אומדנא ולכאורה הוי תרתי דסתרי אך איש דהנה מאי דל"מ אומדנא היינו להוציא מיד המוחזק אבל להחזיק מהני אומדנא ולכך בשלמא בשרה שכבר כתב בכתובתה וכבר זכתה בו ולהוציא ממנה ל"מ אומדנא אבל לענין השעבוד כיון דתחלת גזירה ד' מאות שנה לא אתפרש במצרים ואפשר על ארץ אחרת ועדיין לח זכו בהם המצריים ואמתי זכו בהם כשהתחיל השעבוד וכיון דהשעבוד לא התחיל רק כשמת יעקב וא"כ הפרי' ורבי' שכדה"ט היו קודם שמת יעקב וקודם שזכו בהם המצריים א"כ הוי אומדנא להחזיק ומכח האומדנא לא זכו המצריים רק על רד"ו שנה ולכך סמך לכאן פ' ויחי סתומה לרמז שהתחיל השעבוד רק כשמת יעקב ולא קודם ובזה מהני אומדנא ולא סתרי אהדדי וא"ש בעזה"י ודוק היטב יהיו אמרנו לרצון לפניו ית' אמן

פ' ויחי בפ' ויחי יעקב וכו' ויהי יעקב שני חייו וכו' ויקרבו ימי ישראל למות להבין המשך הפסוקים זל"ז נ"ל עפמ"ש בחוברי מ"נ על הא דאיתא בנדה דף ס"ה כיון שנתקו שיניו של אדם נתמעטו מזונותיו ופרשנו שם דהיינו דוקא בבינונים שהם קיימים עפ"י המזל ודה"ט וגם צריכין לקבל ממנו י"ת דרך הלואה אבל צדיקים גדולים הנזונים משלהם דהעולם שלהם נזונים עפ"י השגחה פרטית אז הוי להיפך כ"מ שמזקינין זוכין לתוספת ברכה דכ"ה דרך צדיקים תחלתן יסורין וסופן שלוה ואדרבה כ"מ שהזקין יותר מתברך יותר ויש עוד טעם בדבר דאדם שהולך למות א"כ כל מה שחי יותר הולך ונתקרב למיתה ולכך נתמעטו מזונותי' נמי אבל הצדיק שבמיתתו נקרא חי א"כ כ"מ שהזקן קרוב יותר לחיים וא"כ לפ"ז מפרנסתו של אדם בעת זקנתו יש להוכיח מה יהיו בעוה"ב אם נתרבה פרנסתו הולך לחיים ואם נתמעטה פרנסתו הולך למיתה וז"ש עולמך תראה בחייך היינו כמו שיתנהג הפרנסה בעה"ז בזקנותו יבין חלקו לעה"ב והנה איתא במפ' בפסוק ויקרבו ימי ישראל למות דלכך תלה הכתוב המיתה בימים דהצדיק עצמו אינו מת ובפרט יעקב אבינו לא מת ולא נאמר בו מיתה רק בימים ולכך אמר ויקרבו ימי ישראל למות ע"ש בזוה"ק ובזה כבין הביאור על נכון דהכתוב בא להוכיח שמעוה"ז של יעקב ניכר חלקו בעוה"ב ושהוא הולך לחיים וראי' לזה שהרי ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה שאז הוי חיים שלו חיים טובים כידוע והרי באמת כל ימי יעקב היו קמ"ז שנה ומוכח דאלו י"ז שנה היו האחרונים לכל ימיו והרי כיון דנתקו שיני' ש"א נתמעטו מזונותיו ולמה נוסף ליעקב מזונות בע"כ מוכח דיעקב לא מת והלך לחיים לכך נוסף לו יותר חיים א"כ מזה מוכח ויקרבו ימי ישראל למות דימיו קרבו למות אבל הוא לא מת וראה עולמו בחייו והבן.