גבורות שלמה מט

לה כתובה ונכנסה לחופה ולא נבעלה דרבנן ס"ל דיש לה כתובה וראב"ע ס"ל דא"ל כתובה דלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה ומבאר שם בש"ס דפליגי באומדנא אם אזלינן בתר אומדנא או לא וא"כ לדעת ראב"ע אין גושן של שרה דלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה ולא כנסה ולרבנן דלא אזלי בתר אומדנא הוי זה של שרה וא"צ בית תלמוד והנה אמרו חז"ל במס' מכות דנידוי על תנאי וקיים תנאי צריך התרה דיליף מיהודה דכתב וזאת ליהודה והיינו דעצמות יהודה הי' מגלגלין בארון עד שבא משה והתפלל עליהם מי גרם לראובן שיודה יהודה והנה לכאורה אין הדבר מובן כי אם יעשה אחד מצוה אחת על סמך זה לא יזיק לו אח"כ אם יאכל חלב וכדומה הרי הקב"ה אינו לוקח שוחד מצוה עבור עבירה וא"כ מה בכך שראובן יודה ע"י יהודא אם אח"כ הי' בנדוי ומה לענין התרת נידוי דז"א תלוי בחטא מה מועיל מה שהוא גרם לראובן וכבר מלתי אמורה בזה בעזה"י וכעת נראה כך דהנה התוס' שם במכות כתבו דהיינו דוקא בדבר שאין בידו אם קיים התנאי צריך התרה אבל בדבר שהוא בידו אם קיים התנאי א"צ התרת והנה אם נלך בחר אומדנא צ"ל להיפך כיון דלא קיבל עליו הנדוי רק אם לא יקיים התנאי ולא ע"ד שיקיים הוי דלא קיבל ע"ע רק במת דהוי בידו בענין שאם יקיים לא יהא בנידוי אבל בדבר שאין בידו להיות תמיד בנידוי אף אם יקיים התנאי ע"ז לא ק בל כלל וגם בלא"ה הוי אומדנא דלא קיבל עליו רק מה שבידו לא במה שאינו בידו וא"כ אם כלך בתר אומדנא אין נידוי על יהודה אבל אם לא נלך בתר אומדנא אז יהודה בנידוי כדברי התוס' והנה כיון דאמר מ"ר מי גרם לראובן שיודה יהודה מוכח דבלי הודאות ראובן לא היו זוכה לברכת מ"ר. והנה באמת כל העושה בשביל שאחר עשה כן א"ז כלים דכל מעשה צריך לעשות מפאת עצמו לא בשביל שאחר עשה כן וכיון דלא הודה ראובן עד ששמע מיהודה א"כ אן הודאתו נחשב לכלום אך מה שהועיל היינו דהוי אומדנא דמוכח דאם הי' ראובן יודע שמותר לאדם לפרסם חטאיו רק כיין דסבר שאמרו חז"ל חציף עלי מאן דמפרש חטאי' רק באמת יש חילוק בין מזיד לשוגג דמזיד אסור לפרסם דהוי ח"ה אבל שוגג מוהר לפרסם עיין מג"א ה' יוה"כ מ"ש על רש"י דאם איתא דחייב חטאת קלא א"ל והוי מפרסם ובזה מיושב קושייתו וז"ש מ"ר מי גרם לראובן שיודה יהודה וא"כ א"ז הודאה בע"כ דאזלינן בתר אומדנא דבלא"ה הי' מודה וא"כ אם מהני אומדנא גם ביהודה יש אומדנא דמה דהיו בידי שמים לא בידו לא קיבל עליו א"כ פטור מן הנידוי ולפ"ז יהודה שלא ביקש להתיר לו הנידוי בע"כ דסבר דאזלינן בתר אומדנא ואם אזלינן בתר אומדנא אין גושן של שרה וא"ב קדושה לכך צריך להקדים לו בית תלמוד ולכך דוקא את יהודה שלח לפניו דלשטתו צריך לקדש את גושן לכתחילה וא"ש

והנה מ"ש האחין אשר ימצא אתו ומת וגם אנחנו נהיו לעבדים ומה חטאו הם אך יש במדרש דעשרה שנמצא ביד אחד גנבה כולן נתפסין והנה אם כלך בתר המעשה אינו חיב רק הגנב אבל אם כלך בתר אומדנא אז כיון דהם חברים עם הגנב מסתמא גם הם ידעו מזה כמ"ש חברי גנבים כלכם לכך אמרו אשר ימצא מעבדיך ומת וגם אנחנו נהיו לעבדים מכח אומדנא אך הרי תחלה אמרו הן כסף השב באמתחותינו וכו' ואיך נגניב מבית אדוניך כסף או זהב א"כ אמרו דיש אומדנא דלא גנבו ולכך אמר להם העבד נהי דבעלמא הדין כן דעשרת שנמצא ביד אחד גנבה כולם נתפסין היינו מכח אומדנא כאן שאני דיש אומדנא להיפך דהן כסף וכו' וא"כ שוב אתי אומדנא ומוציא מידי אומדנא ואין ראוי לילך רק אחר המעשה ולכך הוא יהיה לי עבד ואתם תהיו נקיים ולכך תחלה ל"ה יכול יהודה לאמור ליוסף כי עבדך ערב את הנער דתרי הי' יכול לומר דהוי אומדנא שלא קיבל יהודה